Tel-Aviv University 22.06.19

רושם כללי:

זאת תחרות השליחים הראשונה שלי באזור אורבני. הסיבה למעבר לעיר היא חום הקיץ. בכל זאתת סוף יוני זה כבר לא הזמן לתחרויות ניווט בישראל. ואכן היה חם. חם מדי. אחד הנווטים אפילו קיבל מכת חום אל מול עיניי. זה נראה כאילו הוא שתוי ומהלך מוזר ואז קורס. למזלו זה היה בתחנת קהל ואנשים מיד טיפלו בו.
פרט לחום, לא הייתי בכושר, אבל הניווט היה טוב ורק התמהמאות קטנה לפני תחנה 10 הרסה קצת.
אבל לא משנה עד כמה הניווט של היה טוב. שליחים זאת תחרות קבוצתית והכל תלוי בשאר חברי הקבוצה.

ניתוח ציר:
הלג לתחנה 4 היה טריקי, כי היה צריך לשים לב למעבר הצר לכיוון התחנה.
בלג ל-5 כמעט טעיתי בקריאת המפה כשיצאתי לחניון, אבל הצלחתי להתאפס בזמן.
בלג ל-10 הכל הלך בסשר עד המעבר הצר שהו הייתי צריכה להגיע לתחנה. לא שמתי לב שעל המפה יש מדרגות וכשראיתי מדרגות בשטח, זה קצת הוציא אותי קצב. לשנייה חשבתי שטעיתי, אבל אז ראיתי נווט אחר במסלול שלי רץ לכיוון הזה וזה נתן לי יותר בטחון.
שוב שמו תחנה במקום המעצבן (עכשיו תחנה 11).
בלג לתחנה 13 כבר הייתי עייפה וכמעט סמנתי תחנה לא נכונה (באנפי ממש לפני התחנה שלי). אבל אני תמיד בודקת את המספר בתחרויות החשובות. לכן ניצלתי מהבושות של פסילת הקבוצה שלי.

מסקנות:
צריך להתאמן על קריאת מפת ספרינט בריצה.
לעבוד על כושר.

Tel Hadid 09.12.17

רושם כללי:
שליחים זה תמיד האירוע של העונה. לפחות בשבילי. המסלולים יחסית קצרים והאדרנלין עולה על גדותיו. זאת תחרות בפורמט אחר לגמרי. לכן היא גם בוחנת יכולות שונות מבד"כ. ראשית, זינוק המוני. מי שלא נסחף עם שאר הנווטים רק כי הם רצים לאותו הכיוון - כבר השיג ייתרון. תחנת קהל מלחיצה יותר מתמיד. ומחיר הטעות גדול מבד"כ, כי עכשיו אתה חלק מקבוצה ולא רוצה לאכזב אותם.
אני מעדיפה לרוץ את השלב בראשון עם הזינוק ההמוני, כי אנשים לא מלחיצים אותי וההמתנה בכינוס רק הורגת לי את החשק לרוץ. במהלך הניווט אני משתדלת "ללכת על בטוח" כדי להימנע מטעויות. תמיד מצפינה את המפה כשאני יוצאת לשביל ותמיד בודקת את מספר התחנה. אמנם כל זה לוקח עוד כמה שניות מהזמן. אבל זה עדיף על פני פסילה או ברבור של עשר דקות.

ניתוח ציר:
בלג ל-1 רצתי על השביל עד לעיקול ואז על הסיגנל - כי זה יותר בטוח ומיהר.
בלג ל-2 טעות חמורה - לא הצפנתי מפה והלכתי במאה שמונים מעלות. גיליתי את הטעות יחסית מהר ותיקנתי, אבל לפחות דקה וחצי בלכה לחינם. רצתי אל הצומת. ירדתי קצת בשביל ומשם חתכתי לשטח הפתוח, בו הבך נראה בברור.
בלג ל-3 היה עדיף לתקוף ממערב, אבל לא שמתי לב לזה ותקפתי ממזרח. היה קושי לעבור בשטח עם עצים שנפלו ולרדת מהמצוק.
בלג ל-4 רצתי מזרחה עד לצומת שבילים ומשם על השביל. לא הייתה נקודת תקיפה ברורה, אבל אחרי העיקול חתכתי ליער והסתדרתי.
בלג ל-5 רצתי דרך היער אל השביל והמצבה. משם אל התחנה.
בלג ל-6 רצתי על הסינגל, לא הדרך הכי קצרה, אבל בטוחה. (במפה נראה כאילו לא רצתי עליו בכלל) חתכתי לכיוון התחנה אחרי הסלעים.
בלג ל-7 רצתי לאורך קו הגובה עד לשביל. משם עד לפנייה וחתכתי דרך השטח אל המצוק.
בלג ל-8 דרך קו המצוקים.
את תחנה 10 כמעט פספסתי כי השטח הסבוך לא מאפשר לראות את הואדיון.


מסקנות:
להיות יותר מרוכזת בכיוון היציאה מהתחנה (תחנה 1)

Nahshonim 27.05.15

רושם כללי:
בשבילי "שליחים" תמיד היה האירוע של השנה. זאת תחרות במתכונת אחרת ומוציאה אותך מהשגרה. בשליחים אני מרגישה שהאירוע יותר חברתי (גיבוש מועדון) ולכל אחד יש יותר אחריות, כי הוא חלק מקבוצה. לא נראה לי הגיוני שדווקא בתחרות כזאת תקח את הזמן ותתברבר. אם אתה לא בטוח בכוחות שלך, תלך על בטוח. תתקוף את התחנות ממקומות קלים ואולי לא תהיה הכי מהיר, אבל גם לא תסתובב בשטח פי שניים זמן ממה שאתה אמור.
האירוע של השנה היה מאוד דומה לשאר השנים. זינוק המוני ושלושה משתתפים בכל קבוצה. מזג האוויר היה חם כבר מהבוקר ומבחינתי היה ניתן להקדים את הזינוק הראשון לפחות בשעה.
לפי העדפה שלי - זינקתי במקצה הראשון. זה המקצה האהוב עלי. האנשים שסביבי לא מלחיצים אותי ואני עוברת את המסלול יחסית ברוגע. אם אני מזנקת במקצה שני או שלישי, עד שאזנק, כבר אשתעמם ויצא לי כל המרץ מההמתנה. זה קרה גם בארצית של שגב בשנה שעברה כשעזרתי בארגון ויצאתי למסלול ממש לפני שקיפלו את הזינוק. בקיצור, אני מעדיפה זינוקים מוקדמים.
הניווט הלך לי טוב (הכושר היה המכשול היחידי). רק לקראת הסוף עשיתי טעות בגלל עייפות ותחנת קהל.

ניתוח ציר:
בלג ל-1 רצתי עם כולם עד לשביל משם מזרחה עד לצומת שבילים ומשם לתחנה.
את תחנה 2 תקפתי ממתלול האפר שהיה אחרי השביל.
בלג ל-3 רציתי ללכת על בטוח ויצאתי לצומת, למרות שיכולתי לרוץ ישר אל התחנה.
תחנה 4 תקפתי מפינת השביל.
בלג ל-5 רציתי לרדת מההר, אבל שמתי לב לסינגל שעובל לידי וחזרתי כדי לרוץ עליו ביותר נוחות. הוא היה כזה נוח שלא שמתי לב מתי חלפתי על פני השביל שהיה אמור להתריע על קרבת התחנה. בסופו של דבר עצרתי, כי ראיתי שהסינגל כבר מתעקל והיער מתחיל. אז רצתי אל התחנה שהייתה באותו קו גובה.
לתחנה 6 בחרתי את השביל, כדי לא לאבד זמן בסבך. תקפתי מהעצים.
לתחנה 8 רצתי על קו הגובה והסתמכתי על קו מתח והעיקול בשביל.
בלג ל-9 צפונה עד הגדר ולאורכה עד הסוף.
בלג ל-10 לאורך קו המתח עד לסבך. לא מסובך.
הלג ל-12 תחנת קהל לא קשה למצוא.
הלג לתחנה 13 הייתה הטעות הקשה היחידה במסלול. כעקרון התחלתי לרוץ בכיווון הנכון. אבל הסתמכתי על הגבעה שמשמאלי והיא הובילה אותי לכיוון הלא נכון. כשיצאתי לשביל והתאפסתי עם המצפן, הבנתי שטיתי ותיקנתי.

מסקנות:
יותר כושר.
להיות יותר זהירה לקראת סוף המסלול.

Shoham 16.04.16

רושם כללי:

שליחים זה תמיד מלחיץ. מהסיבה הפשוטה שאם אתה מפשל, אתה מאכזב לא רק את עצמך אלא גם את הקבוצה שלך. 

אני רצתי את השלב השני. לא השלב שאני רגילה לרוץ (בד"כ אני רצה את הראשון). למזלינו הצלחנו להגיע למקום הראשון בנשים (הרבה בזכות טטיאנה). לכן אני לא מרגישה שאכזבתי, למרות זה היה אחד הניווטים היותר גרועים שלי (מס טעויות פר קילומטר ממש גדול). יכולתי לעשות בחמש דקות טוב יותר, אבל זה מה יש ומטעויות לומדים.
בצורה מפתיעה המפה דווקא הייתה טובה מאוד ויכולתי לקרוא אותה בקלות. אז מה הטעויות? שאלה טובה.

הטעויות שלי:
בלג לתחנה 5 רציתי לעלות לשביל ולתקוף מהעיקול. עכשיו בניתוח, אני רואה שלא הגעתי לשביל, אבל בשטח נראה לי משהו שדומה. לכן טעיתי ועשיתי סטייה גדולה מעבה. הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון. לכן עליתי לשביל הגדול בצפון וגיליתי איפה אני. משם כבר ידעתי לאן צריך להתקדם, אבל גם כשגעתי למקום, הריבוי של הסלעים בלגבל והקשה על מציאת התחנה (לא רק אני הסתבכתי - ראיתי שם עוד שני נווטים בחיפושים).
הטעות לתחנה 9 הייתה קשה. פשוט לא הצפנתי את המפה ויצאתי לשביל הלא נכון. מילא לזה, גם המשכתי לתחנה 10 כילו כלום. למזלי ילדה אחת שאלה איפה היא וזה גרם לי להבין שפספסתי תחנה.
בלג לתחנה 11 חשבתי שיהיה פשוט. לעלות על הסינגל לרוץ עד לעקול של השביל ולקפוץ על התחנה. כנראה בגלל העייפות לא שמתי לב שיש גם צומת שבילים לפני ולכן מרחוק חשבתי שזה העיקול. וירדתי לחפש את התחנה. כשלא מצאתי תחנה, בחרתי לרוץ לכיוון הסיום ולקוות שאתקל בה בדרך. זה מה שקרה. רק אחרי שסיימתי את המסלול הבנתי במה טעיתי.

בחירות ציר:
את הלג ל-1 בחתי לרוץ על שבלים - קצת יותר ארוך, אבל מהיר ובטוח. הבעיה הייתה שחתכתי מהשביל במקום לא נוח (עם סבכים ומצוקים שהאטו אותי מאוד.
לג לתחנה 2 עשיתי דרך השטח הפתוח שהוביל אותי ישר לתחנה.
בלג ל-3 בחרתי את האפשרות של התקיפה מהעיקול לש הסינגל. עכשיו אני רואה שהייתה אפשרות של תקפה מגדר האבנים (ששם המרחק יותר קצר).
בלג לתחנה 4 שוב בחרתי בשביל, כי זה היה הכי מהיר.
לתחנה 6 בחרתי לא לעות להר, אבל גן לא רציתי לעשות את העיקוף דרך השביל, לכן בחרתי משהו באמצע.
לתחנה 7 רצתי על השביל עד לפיצול ושם חתכתי עד לשביל הבא. יצאתי לשביל וראיי את העיקול מערבה לי. לכן נכנסת ליער.

Kibutz maaborot 04.09.15

רושם כללי:

קודם כל תודה למועדון עמק חפר על תחרות שליחים מעניינת ומאתגרת. תחרוות שליחים מלחיצות אותי יותר מכל לתרות אחרת. כאן יש את האחריות על הקבוצה ויש את הפחד לאכזב את לא רק את עצמי אלא גם עוד שני אנשים. כמובן שהפרפרים בבטן בכלל לא תורמים למצב. בד"כ אני רצה את המקצה הראשון. ההמון הרץ לא מלחיץ אותי ואני יודעת להשתמש בהם במקרה הצורך, אבל גם לא להיסחף אחריהם למסלול שהוא לא שלי. הפעם הייתי במקצה השני ולכן במשך עשרים דקות נוספות הלחץ של גדל עד שהתפוצץ ברגע שטניה הגיעה והעבירה אלי את תפקיד הרצה. 

ה-GPS לא הספיק למצוא את הלווינים במהירות, אבל למזלי הלג לתחנה הראשונה היה ארוך וזה הספיק (איכשהו זאת כבר מסורת שהשליחים שלי מתחילים לא מההתחלה.

המפה הייתה מדויקת והמסלול מאתגר ומעניין בדיוק כפי מסלול ספרינט אמור להיות. לדעתי עשיתי תודעה לא רעה בהתחשב שאני עדיין לא בכושר ...

בטעויות שלי:

בלג לתחנה 9 כמעט וחלפתי על פני הבניין שהייתי אמורה לפנות לידו ומאחוריו הייתה התחנה. הצלחתי לתקן בזמן, אבל זה בזבז לי כמה שנות.

בלג לתחנה 10 כמעט פניתי בשביל הלא נכון, אבל שוב הצלחתי לתקן בזמן. בחרתי לעקוף את המצוק הארוך ממזרח, כי המסלול קצר יותר ופשוט יותר בדרך זו.

בלג לתחנה 14 כמעט ורצתי צמוד לקו הסגול, אבל העפתי מבט בהמשך הלג וראיתי שהגדר של הברכה תמנע ממני את האפשרות, לכן לקחתי יותר מזרחה. ממש לפני שחלפתי על פני הברכה כמעט ונכנסת לחנייה, אבל הצלחתי להבין שזו כנראה לא הפנייה הנכונה ותיקנתי.

בחירות ציר:

בלג לתחנה 2 בחירת הציר שלי לא הייתה אופטימאלית (דבר שקורה הרבה בשליחים). הייתי צרכה לרורוץ צפונה על השביל ואחרי הבניין הראשון לפנות ולהמשיך בשטח הפתוח עד לתחנה.

בלג לתחנה 4 אחרי היציאה אל השביל לא הצליחתי לעבור את המצוק ולכן העיקוף ממערב.

בלג לתחנה 12 היה ניתן לרוץ בין הבניינים צפונה ולצעת מהמעבר שמזרחית לתחנה, אבל זה הצריך הרבה מיקוד ולא בטוח שהיה מהיר יותר. בחרתי בדרך הקלה וירדתי אל השביל העוקף.

בלג לתחנה 15 בחרתי לרוץ דרך השטח המקווקו בירוק, כי הוא לא האט אותי.

Neve shalom 09.05.15

רושם כללי:

תחרות שליחים - האירוע של העונה - סגר את העונה הרשמית של הניווטים וזה אומר שזאת התחרות האחרונה, בה אני רצה תחת השלט של אס"א טכניון. כבר עברו ארבע שנים מאז שעזבתי את מועדון גליל ועכשיו אני להוטה לחזור. למרות שהיה כיף להיות במועדון עם סטודנטים, "גליל" עדיין מרגיש לי כמו משפחה שבסופו של דבר תמיד חוזרים אליה.

בתחרות עצמה רצתי את השלב הראשון. לדעתי זה השלב שאני הכי מתאימה לו. ממש אין לי סבלנות למתין לחברי הקבוצה ואני מרגישה כמו כדור אנרגייה מקפץ שלא יודע לאן לשחרר את כל הכוחות שלו. אבל כשאני מזנקת בזינוק המוני, אין לחץ. אין לי חשק מטורף לרוץ ולהשיג את כולם (אני יודעת שזה לא יקרה). מה שכן, אני יודעת לנצל את הרצים לטובתי. למרות שיש מספר מסלולים, עדיין יש תחנות משותפות. אני רצה את המסלול שלי כרגיל, אבל הנווטים היותר מהירים מגלים לי את מיקומה המדוייק של התחנה וזה מקצר את זמן הניווט ומכפר על האיטיות שלי.

דווקא בתחרות הזאת ה-GPS שלי החליט לשבוט ובמשך חצי שעה לא הצלחתי לגרום לו לעבוד. בסופו של דבר נואשתי ויצאתי למסלול. בתחנה 1 הוא החליט להפסיק עם הקונצים והתחיל לעשות את המלאכה.
השטח עצמו נראה ברובו כמו יער לבן, אבל האמת היא שכמות העצים הנפולים והעשבים הצפופוים שהגיעו עד גובה המותניים הקשו את המעבר ביער.

הטעויות שלי: 

בלג לתחנה 9 סוף סוף עשיתי טעות. התחלתי לחפש את התנה הרבה לפני. אולי זאת העייפות וההרגשה שכמעט סיימתי את המסלול. השטח לא הסתדר עם המפה ומהר מאוד הבנתי מה הבעיה. חזרתי לקו המתח ורצתי לאורך המצוקים עד שהגעתי לשקע שהיה ממש לפני הסבך.
בלג לסיום גם עשיתי פאשלה ושחכתי לרוץ על הקו המקווקו. אני בכלל לא מבינה למה עוש אותו. אחרי שהבנתי ת הטעות שלי, כבר הייתי בחצי דרך לסיום מטעי הענבים היו מסודרים בצורה כזאת שלא יכולתי לעבור ביניהם. כשירדתי מהשביל ליד החניון, המכוניות בלבלו אותי והלכתי לכיוון קצת אחר. בסוף תיקנתי, אבל זה עלה לי בכמה שניות יקרות.

בחירת ציר:

בלג לתחנה 2 הייתי צריכה לרדת אל השביל קצת מוקדם יותר. ההתקדמות עליו מהירה יותר ונקודת התקיפה נוחה יותר. הדברים האלה מפצים על עלייה בקרבת התחנה.
בלג לתחנה 3 אולי גם כאן היה עדיף לרדת לשביל ולעלית לאורכו.
בלג לתחנה 5 יצאתי אל השביל, רצת לאורכו עד שראיתי את המצוק ביער. לקחתי אזימוט וקראתי את השטח עד שראיתי את  הסבך.
בלג לתחנה 5 אולי היה עדיף לרוץ על השביל עד לפיצול שבילי ואז לחתוך. בפועל רצתי על בערך.
בלג לתחנה 8 אחרי תחנת קבה לבירידה מהשביל למסומן יער לבן. זה שקר גס. הייתי מעבירה שם פסים ירוקים צפופים. קצב ההתקדמות שם היה נורא איטי אבל לא הייתה אלטרנטיבה אחרת.

מכיון שה-GPS שלי עדיין היה משוגע בזמן המסלול, אני מצרפת את התדפיס שהיה בשטח.