רושם כללי:
שליחים זה תמיד האירוע של העונה. לפחות בשבילי. המסלולים יחסית קצרים והאדרנלין עולה על גדותיו. זאת תחרות בפורמט אחר לגמרי. לכן היא גם בוחנת יכולות שונות מבד"כ. ראשית, זינוק המוני. מי שלא נסחף עם שאר הנווטים רק כי הם רצים לאותו הכיוון - כבר השיג ייתרון. תחנת קהל מלחיצה יותר מתמיד. ומחיר הטעות גדול מבד"כ, כי עכשיו אתה חלק מקבוצה ולא רוצה לאכזב אותם.
אני מעדיפה לרוץ את השלב בראשון עם הזינוק ההמוני, כי אנשים לא מלחיצים אותי וההמתנה בכינוס רק הורגת לי את החשק לרוץ. במהלך הניווט אני משתדלת "ללכת על בטוח" כדי להימנע מטעויות. תמיד מצפינה את המפה כשאני יוצאת לשביל ותמיד בודקת את מספר התחנה. אמנם כל זה לוקח עוד כמה שניות מהזמן. אבל זה עדיף על פני פסילה או ברבור של עשר דקות.
ניתוח ציר:
בלג ל-1 רצתי על השביל עד לעיקול ואז על הסיגנל - כי זה יותר בטוח ומיהר.
בלג ל-2 טעות חמורה - לא הצפנתי מפה והלכתי במאה שמונים מעלות. גיליתי את הטעות יחסית מהר ותיקנתי, אבל לפחות דקה וחצי בלכה לחינם. רצתי אל הצומת. ירדתי קצת בשביל ומשם חתכתי לשטח הפתוח, בו הבך נראה בברור.
בלג ל-3 היה עדיף לתקוף ממערב, אבל לא שמתי לב לזה ותקפתי ממזרח. היה קושי לעבור בשטח עם עצים שנפלו ולרדת מהמצוק.
בלג ל-4 רצתי מזרחה עד לצומת שבילים ומשם על השביל. לא הייתה נקודת תקיפה ברורה, אבל אחרי העיקול חתכתי ליער והסתדרתי.
בלג ל-5 רצתי דרך היער אל השביל והמצבה. משם אל התחנה.
בלג ל-6 רצתי על הסינגל, לא הדרך הכי קצרה, אבל בטוחה. (במפה נראה כאילו לא רצתי עליו בכלל) חתכתי לכיוון התחנה אחרי הסלעים.
בלג ל-7 רצתי לאורך קו הגובה עד לשביל. משם עד לפנייה וחתכתי דרך השטח אל המצוק.
בלג ל-8 דרך קו המצוקים.
את תחנה 10 כמעט פספסתי כי השטח הסבוך לא מאפשר לראות את הואדיון.
מסקנות:
להיות יותר מרוכזת בכיוון היציאה מהתחנה (תחנה 1)
שליחים זה תמיד האירוע של העונה. לפחות בשבילי. המסלולים יחסית קצרים והאדרנלין עולה על גדותיו. זאת תחרות בפורמט אחר לגמרי. לכן היא גם בוחנת יכולות שונות מבד"כ. ראשית, זינוק המוני. מי שלא נסחף עם שאר הנווטים רק כי הם רצים לאותו הכיוון - כבר השיג ייתרון. תחנת קהל מלחיצה יותר מתמיד. ומחיר הטעות גדול מבד"כ, כי עכשיו אתה חלק מקבוצה ולא רוצה לאכזב אותם.
אני מעדיפה לרוץ את השלב בראשון עם הזינוק ההמוני, כי אנשים לא מלחיצים אותי וההמתנה בכינוס רק הורגת לי את החשק לרוץ. במהלך הניווט אני משתדלת "ללכת על בטוח" כדי להימנע מטעויות. תמיד מצפינה את המפה כשאני יוצאת לשביל ותמיד בודקת את מספר התחנה. אמנם כל זה לוקח עוד כמה שניות מהזמן. אבל זה עדיף על פני פסילה או ברבור של עשר דקות.
ניתוח ציר:
בלג ל-1 רצתי על השביל עד לעיקול ואז על הסיגנל - כי זה יותר בטוח ומיהר.
בלג ל-2 טעות חמורה - לא הצפנתי מפה והלכתי במאה שמונים מעלות. גיליתי את הטעות יחסית מהר ותיקנתי, אבל לפחות דקה וחצי בלכה לחינם. רצתי אל הצומת. ירדתי קצת בשביל ומשם חתכתי לשטח הפתוח, בו הבך נראה בברור.
בלג ל-3 היה עדיף לתקוף ממערב, אבל לא שמתי לב לזה ותקפתי ממזרח. היה קושי לעבור בשטח עם עצים שנפלו ולרדת מהמצוק.
בלג ל-4 רצתי מזרחה עד לצומת שבילים ומשם על השביל. לא הייתה נקודת תקיפה ברורה, אבל אחרי העיקול חתכתי ליער והסתדרתי.
בלג ל-5 רצתי דרך היער אל השביל והמצבה. משם אל התחנה.
בלג ל-6 רצתי על הסינגל, לא הדרך הכי קצרה, אבל בטוחה. (במפה נראה כאילו לא רצתי עליו בכלל) חתכתי לכיוון התחנה אחרי הסלעים.
בלג ל-7 רצתי לאורך קו הגובה עד לשביל. משם עד לפנייה וחתכתי דרך השטח אל המצוק.
בלג ל-8 דרך קו המצוקים.
את תחנה 10 כמעט פספסתי כי השטח הסבוך לא מאפשר לראות את הואדיון.
מסקנות:
להיות יותר מרוכזת בכיוון היציאה מהתחנה (תחנה 1)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה