רושם כללי:
יום שני ביער. הסגנון לא השתנה. פרט לזה שהשטח נראה הרבה יותר כמו התבליט של מאגרי מנשה.
המפה סופר מדויקת ומזג האוויר מצוין. רק שהניווט משום מה לא הלך לי. אולי אפשר להגדיר את זה כ"לא יום שלי".
ניתח ציר:
הניווט התחיל מטעות ממש גדולה בלג לתחנה 1. יצאתי מהמשולש ועקפתי ממערב את השקע העמוק. חציתי את השביל ורצתי לאורך קו הגובה אל היער הסבוך שראיתי. רק לא ידעתי שזה לא היער הנכון. הגעתי ליער ונכנסתי פנימה כדי לחפש את הכיפה שלא הייתה שם. אחרי שיצאתי מהיער ולא הצלחתי להתאפס, הבנתי שאם אני לא רוצה להרוס את הניווט הזה עוד יותר, עדיף לחזור אחורה. חזרתי עד לשקע הגדול ומשם כבר תקפתי את היער הנכון.
בלג ה-2 הייתי מאוד מרוכזת בשטח והצלחתי לעקוב אחרי התבליט.
בלג לתחנה 3 שוב איבדתי את האחיזה בשטח. הפעם הצוק החולי והיער הסבוך שלמטה הצליחו לאפס אותי. האמת שהייתי כ"כ אבודה ששמחתי שלא בזבזתי יותר זמן. עכשיו היה צריך להבין איפה בדיוק אני על הצוק. החלטתי לרוץ לצפון מזרח (כי זה פחות או יותר לכיוון התחנה), כשראיתי את הצור מתעכל מזרחה, הצלחתי למקם את עצמי סופית.
עד תחנה 6 הלגים הקצרים היו סבירים. בלג ל-7 החלטתי לא לקחת סיכונים מיותרים ויצאתי לשביל לא חולי. נקודת תקיפה היה שקע לצד הדרך.
הטעות בתכנון הלג ל-16 אני מאמינה שהייתה בגלל עייפות. במקום לרוץ על השביל, חשבתי שאני אחזה את הואדי הרחב, ואז אחרי שתי כיפות אגיע לתחנה, שהייתה תלולית אחרי השביל. הכל התחרבש בחציית הואדי. חציתי אותו בזווית הלא נכונה ואז גם התחיל לטפטף גשם ופחדתי שהמפה שלי תתרטב. המשכתי והגעתי לשביל היה לא נכון וכמובן שראיתי תלולית לא נכונה שעליה לא הייתה תחנה. יישרתי את המפה לפי הצפון וניחשתי את הסטייה של עצמי. משם כבר היה קל לנחש מה המיקום המדויק שלי.
מסקנות:
את התחנה ה-1 לעשות בזהירות כפולה. עד שלא נכנסים למפה ומרגישים את השטוח, צריך להיזהר.
לפעמים עדיף לחזור פיזית לנקודה שממנה אפשר להתחיל מחדש (תחנה 1) וזה יהיה מהר יותר מלנסות לאפס את עצמך במקום שאתה נמצא כרגע.
להשתמש בפריט נוף בולט כדי להתאפס (צוק בתחנה 3)
למצוא את עצמך אחרי טעות בחשיבה לאחור (תחנה 16)
המפה סופר מדויקת ומזג האוויר מצוין. רק שהניווט משום מה לא הלך לי. אולי אפשר להגדיר את זה כ"לא יום שלי".
ניתח ציר:
הניווט התחיל מטעות ממש גדולה בלג לתחנה 1. יצאתי מהמשולש ועקפתי ממערב את השקע העמוק. חציתי את השביל ורצתי לאורך קו הגובה אל היער הסבוך שראיתי. רק לא ידעתי שזה לא היער הנכון. הגעתי ליער ונכנסתי פנימה כדי לחפש את הכיפה שלא הייתה שם. אחרי שיצאתי מהיער ולא הצלחתי להתאפס, הבנתי שאם אני לא רוצה להרוס את הניווט הזה עוד יותר, עדיף לחזור אחורה. חזרתי עד לשקע הגדול ומשם כבר תקפתי את היער הנכון.
בלג ה-2 הייתי מאוד מרוכזת בשטח והצלחתי לעקוב אחרי התבליט.
בלג לתחנה 3 שוב איבדתי את האחיזה בשטח. הפעם הצוק החולי והיער הסבוך שלמטה הצליחו לאפס אותי. האמת שהייתי כ"כ אבודה ששמחתי שלא בזבזתי יותר זמן. עכשיו היה צריך להבין איפה בדיוק אני על הצוק. החלטתי לרוץ לצפון מזרח (כי זה פחות או יותר לכיוון התחנה), כשראיתי את הצור מתעכל מזרחה, הצלחתי למקם את עצמי סופית.
עד תחנה 6 הלגים הקצרים היו סבירים. בלג ל-7 החלטתי לא לקחת סיכונים מיותרים ויצאתי לשביל לא חולי. נקודת תקיפה היה שקע לצד הדרך.
הטעות בתכנון הלג ל-16 אני מאמינה שהייתה בגלל עייפות. במקום לרוץ על השביל, חשבתי שאני אחזה את הואדי הרחב, ואז אחרי שתי כיפות אגיע לתחנה, שהייתה תלולית אחרי השביל. הכל התחרבש בחציית הואדי. חציתי אותו בזווית הלא נכונה ואז גם התחיל לטפטף גשם ופחדתי שהמפה שלי תתרטב. המשכתי והגעתי לשביל היה לא נכון וכמובן שראיתי תלולית לא נכונה שעליה לא הייתה תחנה. יישרתי את המפה לפי הצפון וניחשתי את הסטייה של עצמי. משם כבר היה קל לנחש מה המיקום המדויק שלי.
מסקנות:
את התחנה ה-1 לעשות בזהירות כפולה. עד שלא נכנסים למפה ומרגישים את השטוח, צריך להיזהר.
לפעמים עדיף לחזור פיזית לנקודה שממנה אפשר להתחיל מחדש (תחנה 1) וזה יהיה מהר יותר מלנסות לאפס את עצמך במקום שאתה נמצא כרגע.
להשתמש בפריט נוף בולט כדי להתאפס (צוק בתחנה 3)
למצוא את עצמך אחרי טעות בחשיבה לאחור (תחנה 16)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה