רושם כללי:
היה לי מזל עם מזג האוויר. כל זאת, כשאי אפשר לסמוך עלי תחזית מזג האוויר, יום ללא גשם בלטביה, זה מזל.
המפה הייתה מדויקת מאוד. השטח היה יחסית שטוח וקווי גובה הוא של 2.5 מטר.
כשהיער פתוח ושטוח, מה נשאר לעשות זה לרוץ מהר ולנווט על תווי השטח.
הקרקע הייתה חולית, אבל האזוב שצמח בכל השטח, נתן תחושה שאני רצה על כריות.
ניתוח ציר:
הלג לתחנה ה-1 היה ארוך מאוד. בהתחלה רצתי לאורך הגבעות הנמוכות, אבל אחרי שהייתי צריכה לפנות מזרחה לתוכן, לא הצלחתי לקרוא בדיוק איפה אני. ואולי לא הייתי צריכה לעשות א תזה מלכתחילה. פשוט רצתי בכיוון האזימוט וקיוויתי לטוב. כשיצאתי אל שביל האש (שלא ניתן להבדיל בינו לבין שביל רגיל), ראיתי במרחק מה את עמדת השתייה על שביל אחר. זה עזר לי להתאפס. רצתי דרך העמדה, דרך החורבה, לאחר מכן אל השביל ומשם תקפתי
תקיפה של נקודה 2 הייתה יחסית קשה. תקפתי מהשביל ועברתי זוג גבהות. בהתחלה לא ראיתי את התחנה והיה ברור שאני לא במקום הנכון. אחרי קריאה טובה יותר של המפה הבנתי שאני מערבית לתחנה.
בלג לתחנה 6 הייתה לי טעות. אחרי אחד השבילים החלטתי לרוץ לאורך הצמחייה הסבוכה כדי ליצור סטייה מכוונת ולא לפספס את הכניסה לשביל הבא. אבל משום מה כשיצאתי אל השביל, לא הצלחתי להתאפס. אולי מכיוון שהיה עוד שביל קצת דרומית יותר. שבלבל אוי. עמדתי בנקום וניסיתי להתאפס. לאחר קריאה טובה יותר של המפה הבנתי איפה אני והמשכתי בתוכנית המקורית. התקיפה הייתה מהגבהות המתקרבות לשביל.
תחנה 7 ריצה לאורך הגבהות.
הלג לחנה 8 היה קשה. כדי לא ללכת לאיבוד בשטח שנראה זהה בכל מקום, הייתי צריכה לקרוא הכל ולתפוש את פרטי הנוף הבולטים כדי לרוץ לפיהם. ובכל זאת הייתה לי סטייה. הגבעה הסתירה ממני את התחנה ורק אחרי שעקיפתי אותה, הבנתי שטעיתי.
בלג ל-9 הטעות הייתה עוד יותר חמורה. קראתי את הוואדי הרחב שרצתי ממזרח לו, ואז סטיתי מערבה. ורק בגלל שהייתי על גובה, ראיתי את התחנה בוואדי מדרום לי.
בלג ל-10 החלטתי לעבור דרך נקודת השתייה כדי להגיע לשטח יותר מתון. אחרי זה עקפתי את השקע הענק מצפון, עברתי רכס גבעות ותקפתי את התחנה.
בלג ל-11 הייתה עלייה לפלאטו ומשם ירידה אל הוואדי.
בלג ל-12 החול היה חשוף ונכנס לי לנעליים כשירדתי מהגבהות. יצאתי אל השביל ורצתי עד הצומת.
מסקנות:
קריאה יותר מהירה של השטח.
היה לי מזל עם מזג האוויר. כל זאת, כשאי אפשר לסמוך עלי תחזית מזג האוויר, יום ללא גשם בלטביה, זה מזל.
המפה הייתה מדויקת מאוד. השטח היה יחסית שטוח וקווי גובה הוא של 2.5 מטר.
כשהיער פתוח ושטוח, מה נשאר לעשות זה לרוץ מהר ולנווט על תווי השטח.
הקרקע הייתה חולית, אבל האזוב שצמח בכל השטח, נתן תחושה שאני רצה על כריות.
ניתוח ציר:
הלג לתחנה ה-1 היה ארוך מאוד. בהתחלה רצתי לאורך הגבעות הנמוכות, אבל אחרי שהייתי צריכה לפנות מזרחה לתוכן, לא הצלחתי לקרוא בדיוק איפה אני. ואולי לא הייתי צריכה לעשות א תזה מלכתחילה. פשוט רצתי בכיוון האזימוט וקיוויתי לטוב. כשיצאתי אל שביל האש (שלא ניתן להבדיל בינו לבין שביל רגיל), ראיתי במרחק מה את עמדת השתייה על שביל אחר. זה עזר לי להתאפס. רצתי דרך העמדה, דרך החורבה, לאחר מכן אל השביל ומשם תקפתי
תקיפה של נקודה 2 הייתה יחסית קשה. תקפתי מהשביל ועברתי זוג גבהות. בהתחלה לא ראיתי את התחנה והיה ברור שאני לא במקום הנכון. אחרי קריאה טובה יותר של המפה הבנתי שאני מערבית לתחנה.
בלג לתחנה 6 הייתה לי טעות. אחרי אחד השבילים החלטתי לרוץ לאורך הצמחייה הסבוכה כדי ליצור סטייה מכוונת ולא לפספס את הכניסה לשביל הבא. אבל משום מה כשיצאתי אל השביל, לא הצלחתי להתאפס. אולי מכיוון שהיה עוד שביל קצת דרומית יותר. שבלבל אוי. עמדתי בנקום וניסיתי להתאפס. לאחר קריאה טובה יותר של המפה הבנתי איפה אני והמשכתי בתוכנית המקורית. התקיפה הייתה מהגבהות המתקרבות לשביל.
תחנה 7 ריצה לאורך הגבהות.
הלג לחנה 8 היה קשה. כדי לא ללכת לאיבוד בשטח שנראה זהה בכל מקום, הייתי צריכה לקרוא הכל ולתפוש את פרטי הנוף הבולטים כדי לרוץ לפיהם. ובכל זאת הייתה לי סטייה. הגבעה הסתירה ממני את התחנה ורק אחרי שעקיפתי אותה, הבנתי שטעיתי.
בלג ל-9 הטעות הייתה עוד יותר חמורה. קראתי את הוואדי הרחב שרצתי ממזרח לו, ואז סטיתי מערבה. ורק בגלל שהייתי על גובה, ראיתי את התחנה בוואדי מדרום לי.
בלג ל-10 החלטתי לעבור דרך נקודת השתייה כדי להגיע לשטח יותר מתון. אחרי זה עקפתי את השקע הענק מצפון, עברתי רכס גבעות ותקפתי את התחנה.
בלג ל-11 הייתה עלייה לפלאטו ומשם ירידה אל הוואדי.
בלג ל-12 החול היה חשוף ונכנס לי לנעליים כשירדתי מהגבהות. יצאתי אל השביל ורצתי עד הצומת.
מסקנות:
קריאה יותר מהירה של השטח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה