WMOC 05-12.07.2019 (Public race)

רושם כללי:

לא יצא לי להיות בהרבה ניווטי חו"ל ברמה עולמית. הייתי במסלולים הפתוחים ב-WMOC באיטלה (2012) ובסלובניה (2013). ובכל זאת אני רוצה להשוות את הארגון של Public race בלטביה לשניים האחרים.

אפשל לסכם את הארון במילה אחת "מביש", אבל זה כנראה לא ייתן את התמונה המלאה, לכן אפרט סעיף סעיף.

חשוב לציין שהארגון עבור הותיקים היה לא רע בכלל, פרט לתקרית לא נעימה בגמר של הספרינט שגרמה לפסילת רוב המסלולים (אפרט על זה בהמשך). המיפוי היה ברמה גבוהה מאוד. שטחי הניווט היו מאתגרים, אבל לא קשים יותר מדי פיזית. שטחי הכינוס היו מאורגנים בצורה נוחה. אמנם אישה אחת (לא נווטת) הלכה לאיבוד ביער ובילתה שם לילה שלם, אבל יום למחורת ראיתי משלחת חילוץ שיצאה לסרוק את השטח ולחפש (ובסופו של דבר למצוא) אותה.
בקיצור, מי שהגיע להתחרות ב-WMOC, הייתה לו חוויה לא רעה. בשבילי הסיפור היה קצת שונה.

ביום שהגענו לקבל את מספרי החזה.

הותיקים קיבלו שקית עם 2 מספרי חזה, 3 מפות למודלים (אימונים לפני תחרויות), מתנה קטנה ואת ה-bulletin. המסלולים הפתוחים קיבלו שקית עם מספר חזה אחד ו... זהו.

שתי בעיות שנובעות מזה - אם אין לי חבר ותיק שבא איתי לתחרות ואין לי גישה לאינטרנט, אין לי מושג איפה, מתי ואם בכלל מקתיימות התחרויות. אוקי, אנחנו בעידן הטכנולוגי, אז אכנס לאינטרנט כדי לראות את ה-bulletin באנגלית ובלאטבית.  אני לא קוראת לטבית, אבל מיד קופצת אי התאמה בן אורכי המסלולים ב-M21E (לכו תדעו מה עוד הם כתבו לא נכון.

דבר חמור יותר בעיניי היה שלא נתנו למשתתפי המסלול הפתוח את מפות האימון (כשבשנים הקודמות הן היו נגישות לכל אחד שיבקש). כאן יכותי לרכוש מפה ב-3 יורו. ועבור כל המפות 10 יורו. ואני חשבתי שאני גרועה בחשבון... (סה"כ יש 3 מפות אימון...). פשוט הלכתי למודלים עם אבא שלי.

הגענו ליום תחרות הראשון.

את הזינוק של המסלולים הפתוחים עשו בזמן טקס הפתיחה של האירוע. כמה יפה מצדם. אבל היום רק התחיל.

קיבלתי תיאור תחנות מודפס שלא תאם למפה וגיליתי את זה רק כשהגעתי לתחנה הראשונה (פרטים בפוסט הבא).

ביום השני של הספרינט.

הייתה פאשלה בספרינט של הותיקים. המארגנים סיכמו עם איש פרטי שיפתח שער מסויים שבמפה מופיע כמעבר. השער נשאר סגור והנווטים שבחרו בנתיב הזה ערערו והמארגנים פסלו את כל המסלולים שבהם הייתה את בחירת הציר הזאת. למסלולים הפתוחים הם לא עשו את זה. כי לאף אחד לא אכפת מהמסלולים הפתוחים.
בכל מקרה, לדעתי היה מיותר לפסול את המסלולים, כי כולם היו בתנאים שווים. זה לא שהשער נפתח לאחר מכן ולחלק מהנוויטם הייתה אופציה לעבור בנתיב הזה.

הגענו ליער.

פה כבר ממש התעצבנתי. המארגנים פשוט חילקו לנו מפות מנייר. נייר! הותיקים קיבלו מפות באיכות מעולה (כמו בספרינטים) והמסלולים הפתוחים קיבלו נייר. ואפילו לא נתנו לנו ניילונים. אני עוד מתייחסת למפה שלי בעדינות, אבל ראיתי מפות של חברה' מהמסלול הפתוח, ופשוט היו בהן חורים. 

באחד הימים לקראת סוף המסלול התחיל לרדת קצת גשם וראיתי איך הטיפות נספגות במפה שלי. הבנתי אם לא אגן עליה, יכול להיות שלא תשאר לי מפה. החזקתי את המפה קרוב אל החזה, כמו ילד שביר, ורק כשהייתי צריכה לקרוא אותה, הפרדתי אותה ממני והתקופפתי מעליה.

מים.
ביער היו מים, אבל בסיום של המסלולים הפתוחים לא. כלומר, יותר מ-540 אנשים הגיעו לסיום (חלקם אחרי 8-13 ק"מ בשטח) והיו צריכים לחזור לכינוס כדי לשתות.

לסיכום:
בשבילי, בינתיים התחרות הזאת מחזיקה במקום הראשון ברשימת העולמיות הגרועות.

לסיכום מפות מודלים. איכותיות ומדוייקות מאוד: