רושם כללי:
זאת הייתה מפה מאוד קשה. רק מבט אחד בקווי הגובה יכול להגיד הכל.
אבל זה לא היה הדבר הנורא ביום הזה מבחינתי. הדבר הגרוע הוא שפספסתי תחנה. אני לא רגילה להיות פסולה. ובמהלך שבע-עשרה שנות ניווט הייתי פסולה בליגה רק פעם או פעמיים לפני כן (אם זכרוני אינו מטעה).
מה שקרה שאחרי שלקחתי את תחנה 5 חשבתי שאני בתחנה 6 וניסיתי לתקוף את שבע. כמובן שלא הצלחתי והלכתי לאיבוד.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה ה-1 התכנון היה טוב, הביצוע פחות. רצתי על הכביש ותכננתי להקיף את ההר מדרום, כי ככה קצר יותר, אבל פספסתי את הפנייה. זה בזבז לי כמה עשרות שניות. לאחר מכן הייתה ירידה איטית תלולה ומסוכנת לכיוון תחנה 1. ירדתי על שביל ותקפתי מקצה הגדר. קצת רחוק, אבל לא היה משהו נוח יותר. בעיקרון חיכיתי שיתחיל יער לבן, אבל היה לי יותר מזל משכל.
תחנה 2 פשוטה כי הריצה ללא איבוד גובה.
את תחנה 5 ראיתי כשירדתי אל 1, אז לא היה אמור להיות מסובך. רצתי על קו גובה ואז נפלתי אל מצוק ארוך ולאוכו עד הסוף. משם עליתי אל התחנה.
הלג לתחחנה 6 לא קרה. ברגע שסימנתי את 5 היה לי שיפט בראש וחשבתי שאני כבר ב-6. לכן התקדמתי "לכיוון 7". לפחות כך חשבתי. במסלול ניתן לראות שאני מתחילה ללכת בצורה מקבילית כאילו מ-6 ל-7. ואז מגיע השפיץ של השלוחה. ואני יודעת שהתחנה שלי לא עוברת את השפיץ. לכן חשבתי שאני גבוה מדי. ירדתי מאה מטר ועדיין לא הצלחתי למקם את עצמי. ואז, במקום לחזור לאחור (כי צריך לטפס), התחלתי לשוטט בשטח. בשלב מסויים הגעתי לקרבת תחנה 1 והתאפסתי. רצתי לכיוון הנכון של התחנה ושוב פספסתי בגדול. בסוף, לקחתי את תחנה 7 דרך 8 והמשכתי הלאה.
בלג ל-8 רציתי לקצר ולא לאבד גובה, לכן ויתרתי על הכביש הנוח ורצתי דרך השטח. האמת שהיית די מתוסכלת מהברבור האיום ב-7 וכבר לא ממש נשארו לי כוחות לתחרות.
בלג ל-11 ידעתי שהתחנה מאחורי גדר אבנים. ירדתי מהשביל אחרי היער והתקדמתי לאורך קו הגובה. לא ציפיתי ליפול ישר על התחנה, אבל היה לי מזל.
בלג ל-12 התקדמתי לאורך גדר האבנים וכשהי התחילה לעלות, עזבתי אותה והמשכתי באותו הכיוון ישר אל התחנה.
בלג ל-13 קראתי את הגדרות בקלות.
בלגים ל-15 ו-16 הייתי כ"כ תשושה שכבר בקושי יכולתי להזיז את הרגליים. זה היה מסלול קשה, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא היה מיותר. בכל זאת פשט לטעות של תחנה 6 (7) היה לי ניווט ממש טוב.
מסקנות:
לעקוב אחרי המפה טוב יותר בריצה מהירה (לג לתחנה 1)
לא לאבד ריכוז רק בגלל הסיבה שאני יודעת איפה התחנה (תחנה 5)
אם איבדתי את עצמי, לחזור לאחור זה יכול להיות הפתרון הטוב ביותר (והמהיר ביותר).
אבל זה לא היה הדבר הנורא ביום הזה מבחינתי. הדבר הגרוע הוא שפספסתי תחנה. אני לא רגילה להיות פסולה. ובמהלך שבע-עשרה שנות ניווט הייתי פסולה בליגה רק פעם או פעמיים לפני כן (אם זכרוני אינו מטעה).
מה שקרה שאחרי שלקחתי את תחנה 5 חשבתי שאני בתחנה 6 וניסיתי לתקוף את שבע. כמובן שלא הצלחתי והלכתי לאיבוד.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה ה-1 התכנון היה טוב, הביצוע פחות. רצתי על הכביש ותכננתי להקיף את ההר מדרום, כי ככה קצר יותר, אבל פספסתי את הפנייה. זה בזבז לי כמה עשרות שניות. לאחר מכן הייתה ירידה איטית תלולה ומסוכנת לכיוון תחנה 1. ירדתי על שביל ותקפתי מקצה הגדר. קצת רחוק, אבל לא היה משהו נוח יותר. בעיקרון חיכיתי שיתחיל יער לבן, אבל היה לי יותר מזל משכל.
תחנה 2 פשוטה כי הריצה ללא איבוד גובה.
את תחנה 5 ראיתי כשירדתי אל 1, אז לא היה אמור להיות מסובך. רצתי על קו גובה ואז נפלתי אל מצוק ארוך ולאוכו עד הסוף. משם עליתי אל התחנה.
הלג לתחחנה 6 לא קרה. ברגע שסימנתי את 5 היה לי שיפט בראש וחשבתי שאני כבר ב-6. לכן התקדמתי "לכיוון 7". לפחות כך חשבתי. במסלול ניתן לראות שאני מתחילה ללכת בצורה מקבילית כאילו מ-6 ל-7. ואז מגיע השפיץ של השלוחה. ואני יודעת שהתחנה שלי לא עוברת את השפיץ. לכן חשבתי שאני גבוה מדי. ירדתי מאה מטר ועדיין לא הצלחתי למקם את עצמי. ואז, במקום לחזור לאחור (כי צריך לטפס), התחלתי לשוטט בשטח. בשלב מסויים הגעתי לקרבת תחנה 1 והתאפסתי. רצתי לכיוון הנכון של התחנה ושוב פספסתי בגדול. בסוף, לקחתי את תחנה 7 דרך 8 והמשכתי הלאה.
בלג ל-8 רציתי לקצר ולא לאבד גובה, לכן ויתרתי על הכביש הנוח ורצתי דרך השטח. האמת שהיית די מתוסכלת מהברבור האיום ב-7 וכבר לא ממש נשארו לי כוחות לתחרות.
בלג ל-11 ידעתי שהתחנה מאחורי גדר אבנים. ירדתי מהשביל אחרי היער והתקדמתי לאורך קו הגובה. לא ציפיתי ליפול ישר על התחנה, אבל היה לי מזל.
בלג ל-12 התקדמתי לאורך גדר האבנים וכשהי התחילה לעלות, עזבתי אותה והמשכתי באותו הכיוון ישר אל התחנה.
בלג ל-13 קראתי את הגדרות בקלות.
בלגים ל-15 ו-16 הייתי כ"כ תשושה שכבר בקושי יכולתי להזיז את הרגליים. זה היה מסלול קשה, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא היה מיותר. בכל זאת פשט לטעות של תחנה 6 (7) היה לי ניווט ממש טוב.
מסקנות:
לעקוב אחרי המפה טוב יותר בריצה מהירה (לג לתחנה 1)
לא לאבד ריכוז רק בגלל הסיבה שאני יודעת איפה התחנה (תחנה 5)
אם איבדתי את עצמי, לחזור לאחור זה יכול להיות הפתרון הטוב ביותר (והמהיר ביותר).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה