רושם כללי:
עוד תחרות ליגה. פרט לטעות טיפשית אחת שעשיתי בלג לתחנה 8 הלך לי לא רע בכלל.
הייתי מוותרת על כמה תחנות מיותרות בסוף המסלול. למשל 19 ו-22. באמת אין סיבה להניח אותן שם. אין שינוי כיוון, אין אתגר של נקודת תקיפה. השטח פתוח ורואים אותן מרחוק. באמת שכל זה מיותר לחלוטין.
אני כבר מרגישה יותר בכושר. זה כנראה טוב.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה 1 כרגיל הייתי זהירה והתקדמתי לאט מכפי שיכולתי. לקחתי את הזמן להתרגל לשטח. פספסתי את התחנה בקצת.
את תחנה 2 תקפתי מפיצול שבילים. קצת רחוק, אבל היה לי מזל.
במקום ללכת ל-4 ביקרתי קודם ב-8. סתם כי היא הייתה על הדרך והמוח שלי החליט ששווה להגיע לשם. לאחר מכן הוא כנראה החליט שלבקר פעם שנייה כבר לא שווה ולכן במקום להתקדם לכיוון התחנה פשוט סטיתי בתשעים מעלות. ממש מוזר.
תקיפה של 13 נראית די מסוכנת. ובאמת כשלקחתי אזימוט כזה רחוק, ידעתי שהסיכוי לסטייה על מדרון גבוה. למזלי ראיתי את הקו הברור בין שני יערות שונים ונצמדתי אליו עד לתחנה.
הלג ל-14 היה טיפוס וכבר הרגשתי עייפה. בדיעבד אני מבינה שהיה עדיף לרוץ על השביל ותקוף מהעיקול.
הלג ל-15 מהצומת, דרך המצוק שליד הסינגל.
כל התחנות אחרי תחנה 17 היו כמו באירופה. יש אובייקט בולט מרחוק ואתה פשוט צריך לרוץ אליו.
מסקנות:
לאחרונה יש לי יותר מדי טענות כלפי תכנון המסלולים של הליגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה