רושם כללי:
אם המפה היא "מורדות יקנעם" אז צריך להתכונן לעליות. הרבה עליות.
קשה להגיד שאני אוהבת את המפה הזאת. זאת מפה של מדרון אחד תלול שקשה לעשות בן מגוון של מסלולים. רוב המסלולים עוברים בעלייה ואש לאורך המדרון בעיקר על שבילים ואז חוזרים בחזרה. ירידה היחידה היא בסוף וגם היא מספיק תלולה כדי לא לאפשר לך לרוץ.
למזלי היום זינקתי מוקדם. כשהייתי לקראת סוף המסלול, השמש כבר הייתה ממש לא מרחמת.
התחנות 12 ו-13 היו הפוכות בקוד התחנה וזה גרם לבלבול גדול.
התחנות 12 ו-13 היו הפוכות בקוד התחנה וזה גרם לבלבול גדול.
ניתוח ציר:
בלג ל-1 יש שתי אופציות: לרוץ בשביל ואז לעלות או לעלות ואז לרוץ בשביל. עכשיו אני רואה שהאופציה הראשונה קצרה יותר. גם העלייה ביער לבן הרבה יותר קלה לעלייה בסבך.
בלג ל-3 פספסתי את התחנה. לכן ירדתי אל השביל ותקפתי משם (הבלע שבצדו הצפוני היה נקודת תקיפה).
בלג ל-4 אחרי הירידה מהשביל, הסבכים גררו אותי דרומה, אבל כשיצאתי אל השביל, הצלחתי לתקן.
בלג ל-5 עכשיו אני חושבת שאולי היה צריך לרוץ על השביל, אבל העלייה היא אותה עלייה ובכל מקרה הכושר לא מאפשר לי לרוץ.
בלג ל-8 אספתי גם את תחנה 14. למה? כי ציר ההתדמות של הקו הסגול ל-8 עבר דרך 14. אני נגד תכנון מסלול באופן כזה. ואולי הסיבה לכך היא שלעיתים קרובות זה מטעה אותי. אני צריכה להיות יותר מרוכזת. בנוסף, אחרי שהבנתי את הטעות עשיתי עיקוף די גדול כשעליתי מיד לשביל העליון. הייתי צריכה להמשיך בשביל הצפוני עד העיקול ואז לעלות לכיוון 8.
בלג ל-12 כבר התחלתי לרדת מהשביל ואפילו ראיתי את הסלע הנכון, אבל אז מספר נווטים ליד הסלע התחילו להתלונן שמספר התחנה לא נכון. והתחלנו בחיפושים (חשבנו שכבר הגענו לתחנה 13). בסופו של דבר חזרתי סימנתי את התחנה אחרי שווידאתי שאין מהו אחר בסביבה.
בלג ל-15 היה אפשר לרוץ קצת יותר על השביל הראשון ולרדת בשטח הפתוח. זה היה חוסך את העיקוף. הירידה אל צומת השבילים הייתה קשה ואחרי זה בחרתי בשביל התחתון כדי לעלות כמה שפחות.
מסקנות:
אין כושר.
תכנון לקוי של לגים במיוחד בעליות וירידות.
חוסר תשומת לב בבחירת תחנת מטרה.
בלג ל-1 יש שתי אופציות: לרוץ בשביל ואז לעלות או לעלות ואז לרוץ בשביל. עכשיו אני רואה שהאופציה הראשונה קצרה יותר. גם העלייה ביער לבן הרבה יותר קלה לעלייה בסבך.
בלג ל-3 פספסתי את התחנה. לכן ירדתי אל השביל ותקפתי משם (הבלע שבצדו הצפוני היה נקודת תקיפה).
בלג ל-4 אחרי הירידה מהשביל, הסבכים גררו אותי דרומה, אבל כשיצאתי אל השביל, הצלחתי לתקן.
בלג ל-5 עכשיו אני חושבת שאולי היה צריך לרוץ על השביל, אבל העלייה היא אותה עלייה ובכל מקרה הכושר לא מאפשר לי לרוץ.
בלג ל-8 אספתי גם את תחנה 14. למה? כי ציר ההתדמות של הקו הסגול ל-8 עבר דרך 14. אני נגד תכנון מסלול באופן כזה. ואולי הסיבה לכך היא שלעיתים קרובות זה מטעה אותי. אני צריכה להיות יותר מרוכזת. בנוסף, אחרי שהבנתי את הטעות עשיתי עיקוף די גדול כשעליתי מיד לשביל העליון. הייתי צריכה להמשיך בשביל הצפוני עד העיקול ואז לעלות לכיוון 8.
בלג ל-12 כבר התחלתי לרדת מהשביל ואפילו ראיתי את הסלע הנכון, אבל אז מספר נווטים ליד הסלע התחילו להתלונן שמספר התחנה לא נכון. והתחלנו בחיפושים (חשבנו שכבר הגענו לתחנה 13). בסופו של דבר חזרתי סימנתי את התחנה אחרי שווידאתי שאין מהו אחר בסביבה.
בלג ל-15 היה אפשר לרוץ קצת יותר על השביל הראשון ולרדת בשטח הפתוח. זה היה חוסך את העיקוף. הירידה אל צומת השבילים הייתה קשה ואחרי זה בחרתי בשביל התחתון כדי לעלות כמה שפחות.
מסקנות:
אין כושר.
תכנון לקוי של לגים במיוחד בעליות וירידות.
חוסר תשומת לב בבחירת תחנת מטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה