Bat iaar (Honi ha meagel) 18.04.05

רושם כללי:

זה היה אחד המסלולים היותר קשים פיזית. העליות והירידות התישו אותי ואחרי הניווט של היום הקודם שגם הוא היה בעיקרו עליות. בסופו של הניווט הרגשתי שכפות הרגליים שלי עבדו יותר מדי ואני לא הייתי היחידה שהרגישה שהמסלול הרג לה את כפות הרגליים.

בנוסף שמתי לב שאחרי לגים של עלייה, הייתי מאבדת את הכיוון וסוטה מהמסלול ואז צריכה לתקן.

הטעויות שלי:

בלג לתחנה 2 קרתיה הסתייה הראשונה. אני חושבת שזה קרה, כי הלג לתחנה 1 היה קצר מדי ועדיין לא נכנסתי למפה. למזלי הגדר עצרה אותי והתאפסתי. ירדתי אל התחנה 2 ותקפתי מהסבך, אבל פספתי אותה במעט (לא ניתן לראות את התחה כשבאים מלמעלה).

בלג לתחנה 4 התקדמתי יפה עד שסיימתי את העלייה ויצאתי לשביל. שם העייפות של של העלייה הממושכת (לתחנה 10 ואז ל-3 ואז עד השביל) השאירה את המוח שלי ללא חמצן ופניתי לאבן הקרובה שראיתי. הבנתי שאני לא בצד הנכון של הואדי ועשיתי את התיקון.

בלג לתחנה 8 הייתה התלבטות גדולה. הייתה אפשרות להקיף את הואדי, אבל העיקוף היה גדול מאוד ועדיין היה טיפוס ארוך ומייגע. מצד שני, הייתה את האפשרות לרדת אל הואדי והתמודד עם העלייה הלא נורמאלית שלאחר מכן. בהתחלה להלטתי לצאת אל השביל ולהחליט על הדרך. שם פגשתי את נתאי והחלטנו שנתקוף את הואדי. ירדנו את השביל המקביל לואדי וספספסנו את השבילון שהוליך למטה. לכן ירדנו בלעדיו והתמזדנו איתו לקראת הסוף.  אחרי זה התחלנו את העלייה בשביל לאורך המצוקים. אחרי שהם נגמרו, החלטתי לטפס והסתבר שכל מה שהיה לפני כן, היה החלק הקל. הטיפוס הזה הזכיר לי את הניווט באלפים של איטליה. התמודדתי על הלייה בגבורה והאחרי שהתעוששתי מעט, עליתי על השביל והרתי עד לתחנת המים. שם לא לקחתי אזימוט וסטיי מהמסלול (אין חצמן במוח), אבל הצלחתי לתקן.

בלג לתחנה 9 למחסור החמצן במוח הצתרף עדר פרות שחסם את השביל ולכן עקפתי בדרך לא נוחה עד שראיתי את פינת הגדר ועליתי לשבילון שהביא אותי כמעט עד לתחנה (שאליה שוב היה טיפוס).

בחירת ציר:

בתחילת הלג לתחנה 3 שמתי לב שהוא עובר דרך התחנה 10 וכן אמרתי לעצמי לשים לב לזה ולא לטעות. בנוסף ציינתי בפני עצמי שפריט הנוף שעליו אמורה להיות התחנה זה עץ כרות. אבל איכשהו בדרך הספקתי לשכוח את כל זה ורצתי לתחנה 10. כשראיתי את המספר הבנתי את הטעות ותיקנתי. כמובן שהדרך האופטימאלית הייתה לעלות מתחנת המים עד לקצה הגדר ההרוסה, ומשם ללכת על קו הגובה תוך כדי קריאת העצים הבודדים בקרחת היער.

בלג לתחנה 5 אני חושבת שבחרתי את הציר הכי טוב. רצתי בלי לאבד גובה, השתלבתי בשביל, עברתי את הואדי הגדול אימתתי את המיקום עם המצוק. עברתי את השלוחה והואדי היותר קטן והגעתי לערוץ. התחנה עמדה עמוק ולא הייתה מנסרה (רק העמוד עם הסימון האלקטרוני), דבר שלא הפריע לי למצוא את התחנה.

בלג לתחנה 6 התכנון המקורי היה לחתוך דרך היער עד לכביש, אבל כשהגעתי לשביל וראיתי את מתלול האפר בגובה של שלושה מטרים, הבנתי שאין סיכוי ואצטרך לתקן. בדיעבד אולי היה עדיף לרוץ כבר לאורך ערוץ הנחל. ירדתי למטה וכשהמתלול נגמר, חזרתי לתוכנית המקורית שלי. מתחנת המים רצתי על השביל עד לאזור המוכר של תחנה 2. משם המשכתי בירידה מתונה, תוך כדי שאני עוקבת אחר מיקומו של עמוד קו המתח. ברגע שעברתי אותו והייתי על המצוקים, קראתי את השטח בזהירות והגעתי לתחנה.

בלג לתחנה 10 החלטתי שהעליות הספיק ולי ולכן עקפתי את ההר דרך השביל (על הדרך גם בדקתי איפה הסיום).