רושם כללי:
המפה הזאת הייתה הכי טובה מבין כל שלושת הימים. גם הניווט שלי השתפר, אבל עדיין היה רחוק מלהיות חלק.
כרגיל הזינוק היה באיחור, כי המארגנים מניחים את התחנות בבוקר (הזינוקים מתחילים מ-11). אחד ממניחי התחנות שוב איחר וזינקנו בעשרים דקות איחור. פרט לזה מזג האוויר היה נהדר ואידיאלי לניווט.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה ה-1 לא הצלחתי להלביש את המפה למה שאני רואה בשטח. עכשיו אני מבינה שהסיבה לכך היא שמשולש הזינוק ועוד קו סגול שעובר בסביבה מסתיר חלק מהשבילים וזה בלבל אותי.
עד הלג לתחנה 8 הכל נראה טריוויאלי (על שבילים או ריצה לעבר פריט נוף בולט מאוד). ב-8 לא רציתי לתקוף דרך ההר, כי כבר לא היו לי כוחות והעלייה הייתה קשה. עקפתי את ההר ממזרח והתחלתי לעלות לתחנה 8. קיללתי את המארגנים על כך ששמו תחנה במקום כ"כ תלול שהיה צריך לטפס על ארבע ועם כל הבוץ הטרי הדבר היחיד שמנע ממני להחליק זאת האחיזה בעצים שצמחו על המדרון.
בלג לתחנה 9 עדיף היה לרדת, כי היא הייתה למטה, אבל ממש לא התחשק לי לזחול למטה. העדפתי עלות עד לשביל ולרדת דרכו.
בלג ל-11 כמעט איבדתי את עצמי בכל הוודיות. בסוף התאפסתי על צומת שבילים ומצאתי את התחנה.
אני לא יודעת למה הלג ל-12 הפך לעיקוף כזה גדול. בעקרון התכנון היה לצאת לקרחת היער ושם על השביל. אני מאשימה את העייפות בסטייה.
בלג ל-13 לא פחדתי לפספס את הוואדי הגדול, אבל העלייה הייתה קשה ואיטית בגלל הצמחייה.
מסקנות:
לא לאבד את האחיזה בשטח.
להתאמן יותר בחו"ל.
ובכלל, להתאמן יותר.
אם אסכם את ה"אליפות", אז הניווטים באוקראינה בכלל ברמה נמוכה. רמת הארגון לא מתקרבת אפילו לתחרויות המקומיות שלנו. כמות המשתתפים פשוט מבזה. הציוד שבו משתמשים עתיק יומין וגרוע מהשיטה של כרטיסי הקרטון.
מוזר שדווקא אחד מהנווטים החזקים בעולם יצא משם (יורי אמלצ'נקו) ועכשיו גר בשוודיה. והוא לא המתחרה הטוב יחיד מאוקראינה באליפויות עולם. אגב, יצא לי לפגוש אותו בתחרות העגומה הזאת עם שניים מבניו. כמובן ששלושתם זכו במקומות הראשונים. הם גם לא היו מרוצים מהרמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה