רושם כללי:
הליגה הראשונה השנה. תמיד מעניין מי נכנס לכושר, מי החליט לוותר על המקומות הראשונים השנה ומי עבר לקטגוריה אחרת. כיף לראות את כל האנשים שלא פגשת כבר מספר חודשים ולהתעדכן בשלומם.
הליגה הראשונה השנה. תמיד מעניין מי נכנס לכושר, מי החליט לוותר על המקומות הראשונים השנה ומי עבר לקטגוריה אחרת. כיף לראות את כל האנשים שלא פגשת כבר מספר חודשים ולהתעדכן בשלומם.
מארגני התחרות לא טרחו לעדכן את אורכי המסלולים באתר, לכן רק בשטח גיליתי את אורך המסלול שלי.
בעקרון הלך לי לא רע. פרט לזה שבזבזתי חמש דקות בחיפוש אחר התחנה הראשונה, המסלול עבר חלק והצלחתי להישאר במפה לאורך לכ המסלול. הכושר שלי עדיין במצב לא טוב, אבל יכולתי לרוץ מעט. לא יהו מספיק מים במסלול. תחנת המים היחידה שעברה בציר שלי הייתה תחנת קהל ובגלל הלחץ של תחנת קהל + טעות במספר התחנה (כך חשבתי), שכחתי לשתות. אולי זאת בעצם אשמתי.
במספר תחנות נתלתי באנשים שעמדי כמעט על התחנה - חושפים אותה לנווטים האחרים ובו זמנית לא מאפשרים גישה נוחה אליה.
ניתוח ציר:
ניתוח ציר:
התחלתי את התחרות מהרמדי. בלג לתחנה ה-1 רצתי ישר, חלפתי את הסינגל ובור המים שאיפס אותי. אחרי השביל השני שחלפתי חיכיתי לצברים וכבר חשבתי שהם הופיעו והתחלתי להתבלבל. פשוט הייתי צריכה להמשיך לרוץ, אבל התחלתי להסתבך. לפתע השטח לא נראה לי כמו במפה ושבתי שאני במקום אחר. ניסיתי להתאפס. חזרתי על עכבותיי. ניסיתי שוב להתקדם. שוב התבלבלתי. בקיצור. עד שלא נתקלתי בתחנה אחרת על מצוק, לא הצלחתי למצוא את עצמי. עדיף היה ללכת על בטוח ולתקוף מצומת שבילים צפון מזרחית לתחנה.
בלג לתחנה 2 יצאתי אל העיקול, משם חתכתי דרומה לשביל נוסף. רצתי עליו עד שנהפך לצר. בדקתי סלע אחד ואז את הסלע הנכון לבקצה השלוחה.
בלג ל-3 אולי היה עדיף לעקוף את הקקטוסים ממערב. אבל מכיוון שעשיתי את העיקוף ממזרח, הצלחתי לראות את תחנה 4 עוד לפני שלקחתי את 3.
בלג ל-4 ריצי אל השביל הצפוני והמשכתי צפונה עוד שני שבילים. בשביל האחרון רצתי עליו עד שהתחילה הירידה ומשם חתכתי דרך השטח. השלוחה נראתה בברור ואחרי השקע והסלע.
בלג ל-6 רצתי לאורך המצוקים עד לעץ הבודד. משם עלד לסבך. תקפתי קצת מלמעלה מדי.
הלג ל-8 הכי פשוט ומהיר על השביל. בסוף קריאה של העיקול בשביל והעצים הבודדים ומשם לתוך הסבך.
בלג ל-9 מזרחה. שביל ראשון צומת שבילים. שביל שני - מצבה. סתייה קלה צפונה ותיקון אל גלי האבנים. אנשים שעמדו על התחנה הקלו עלי במציאתה.
תחנה 10 היא תחנת קהל לא קשה. פשוט לרוץ צפונה ולעקוב אחרי מספר השבילים שעברת. רק שמספר התחנה בלבל אותי. שכחתי לבדוק מה הוא אמור להיות וכשהגעתי לתחנה המוח שלי הציג את מספר התחנה האחרונה שלקחתי. זה עיכב אותי לפחות בעשר שניות.
בלג ל-11 כיוונתי אל הצומת ומשם דרך היער אל העמוד של קו המתח.
הלג ל-12 יכל להיות קשה בגלל תווי השטח המעורפלים. רצתי על השבילו ובעיקול לקחתי אזימוט לכיוון 12. בדרך ראיתי מתולל עפר ורצתי לאורכו ולאורך היער. ראיתי את השטח החצי פתוח בין שני יערות ורצתי דרכו.
בלג ל-13 לקחתי כיוון ואז רצתי למעלה. הרמה אנשים לקחו את התחנה, לכן היה קל לראות אותה.
בלג ל-14 בהתחלה חשבלי לצאת לשביל, כדי לא להסתבל על קרקע טרשית. בסופו של דבר מצאתי מקום עם פחות אבנים ורצתי לכיוון התחנה. העתיקות שמשמאלי הקלו על שמירת כיוון ואחרי זה הואדי אפשר להגיע למטרה ביותר דיוק.
לג ל-15 לאורך קו הגובה, קריאה של השלוחה והסלע.
הלג ל-16 היה קשה מאוד, כי כבר לא יכולתי לרוץ. אם הייתי רצה, הייתי בוחרת בשביל, כי הוא יותר מהיר. אבל בגלל שהלכתי, פשוט התקדמתי לכיוון התחנה.
בלג ל-17 תקיפה מהאבנים שליד השביל וגם הכיפה קלה לאיתור.
18 - עוד לג קשה בגלל שהוא היה עם קווי גובה. בעקרון לקחתי אליו אזימוט וכיוויתי לטוב. אבל זוג מתחילים שלקח את התחנה, יצא מהתעלה ועמד חשוף לעיניי כל. כך הי קל לאתר את התחנה.
לתחנה 19 אני מוכנה להודות שרצתי אחרי נווטים מהמסלול שלי, כי לחשוב כבר לא יכולתי. רק ציינתי בפני עצמי את הסלע. בדרך.
בלג ל-20 רק שמרתי את הגבעה מימיני.
בלג ל-21 עקפתי את הסבכים ורצתי על השביל עד לאנפי. משם כבר ראו את התחנה.
מסקנות:
לקראת סוף המסלול אני עייפה מדי בשביל לחשוב. צריך לטפל בזה.
הלג לתחנה הראשונה צריך להיות זהיר יותר.
בלג ל-11 כיוונתי אל הצומת ומשם דרך היער אל העמוד של קו המתח.
הלג ל-12 יכל להיות קשה בגלל תווי השטח המעורפלים. רצתי על השבילו ובעיקול לקחתי אזימוט לכיוון 12. בדרך ראיתי מתולל עפר ורצתי לאורכו ולאורך היער. ראיתי את השטח החצי פתוח בין שני יערות ורצתי דרכו.
בלג ל-13 לקחתי כיוון ואז רצתי למעלה. הרמה אנשים לקחו את התחנה, לכן היה קל לראות אותה.
בלג ל-14 בהתחלה חשבלי לצאת לשביל, כדי לא להסתבל על קרקע טרשית. בסופו של דבר מצאתי מקום עם פחות אבנים ורצתי לכיוון התחנה. העתיקות שמשמאלי הקלו על שמירת כיוון ואחרי זה הואדי אפשר להגיע למטרה ביותר דיוק.
לג ל-15 לאורך קו הגובה, קריאה של השלוחה והסלע.
הלג ל-16 היה קשה מאוד, כי כבר לא יכולתי לרוץ. אם הייתי רצה, הייתי בוחרת בשביל, כי הוא יותר מהיר. אבל בגלל שהלכתי, פשוט התקדמתי לכיוון התחנה.
בלג ל-17 תקיפה מהאבנים שליד השביל וגם הכיפה קלה לאיתור.
18 - עוד לג קשה בגלל שהוא היה עם קווי גובה. בעקרון לקחתי אליו אזימוט וכיוויתי לטוב. אבל זוג מתחילים שלקח את התחנה, יצא מהתעלה ועמד חשוף לעיניי כל. כך הי קל לאתר את התחנה.
לתחנה 19 אני מוכנה להודות שרצתי אחרי נווטים מהמסלול שלי, כי לחשוב כבר לא יכולתי. רק ציינתי בפני עצמי את הסלע. בדרך.
בלג ל-20 רק שמרתי את הגבעה מימיני.
בלג ל-21 עקפתי את הסבכים ורצתי על השביל עד לאנפי. משם כבר ראו את התחנה.
מסקנות:
לקראת סוף המסלול אני עייפה מדי בשביל לחשוב. צריך לטפל בזה.
הלג לתחנה הראשונה צריך להיות זהיר יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה