רושם כללי:
סוף סוף גשם? כן! לפחות ליגה אחת בעונה היה גשם במהלך המסלול. וכאן בערך נגמרת השמחה שלי. כי יש לי הרבה טענות לכל השאר.
ההליכה לזינוק הייתה ארוכה (לא משהו שיוצא מן הכלל, במיוחד בחו"ל), כך שאין על מה להתלונן.
התחנות לא היו במקום. זה כבר משהו שכן אפשר להתלונן עליו. בתחנה 13 ו-14 לא היו במקום. מילא זה, על הסרט שהיה במקום, לא היה מספר. יתרה מזאת, תחנה 13 לא רק שלא הייתה במקום, היא הייתה מאה מטר מהמקום המיועד לה. משהוא בתכנון פה לא הסתדר. כולם ממשיכים להגיד לי שהניווט בישבילנו רק תחביב ואנחנו לא מקצוענים. אבל אצלי תמיד עולה השאלה: אם התחביב שלנו הוא ניווט, האם הדבר נותן לגיטימציה להתייחס אליו בחובבנות?
בכל מקרה, גם בלג בין 4 ל-5 המים שהיו בדרך לא היו במקום המיועד להם וזה גרם לי להתבלבל (לפי הסטנדרטים גם המים אמורים להיות על נקודת ציון מדוייקת במפה).
דבר ששמתי לב אליו במהלך המסלול הוא ריבוי תחנות המים. נראה שהמארגנים חשבו שכמה שיותר, יותר טוב. לדעתי זה היה מיותר. במיוחד שבכמה מקומות המרחק בין תחנת מים אחת לשנייה היה רק מאה מטרים.
חלוקת אזורי איסוף התחנות הצירך ממני נסיעה של עשרים דקות מסביב לישוב יעד כדי להגיע לאזור איסוף התחנות. הסיבה לכך היא, שהאוטו שלי לא רכב שטח ולא יכל לרדת במדרון החלקלק מגשם ובוץ. עניין עצוב אבל לא כמו תחנה שהונחנה לא במקום.
ניתוח מסלול:
בלג לתחנה 1 רצתי לאורך הגדר ואחרי הפינה רצתי על קו הגובה. לא הייתה מנסרה, אבל בגלל שהגעתי לנקודה במדוייקת, הצלחתי לראות את התחנה הערומה.
בלג ל-2 רצתי דרך הכיפה והשטחים הפתוחים.
בלג ל-3 על השביל ומהצומת לקחתי כיוון כללי אל השקע, כי הייתי בטוחה שלא אפספס אותו.
תחנה 4 בייתה פשוטה. לתקפתי מהפינה של הגדר, אבל היו בסביבה מספיק נווטים שהקלו על החיפוש.
בתחנה 5 הייתה בעיה של תחנת מים לא במקום ולכן כשירדתי מהמצוק וראיתי את המים, התחלתי לרוץ את השביל צפונה כדי להגיע למיקום התחנה. נכון שזאת גם הטעות שלי להסתמך רק על דבר אחד בשטח. יכולתי לראות את זה שמול תחנת המים כבר אין מצוק. אבל העיקול בשביל נראה כמו פנייה ולא בדקתי עד כמה זה נכון. לכן הגעתי שטח שלא תאם את הציפיות שלי ואז תיקנתי.
בלג לתחנה 6 כמעט ורצתי לתחנה 7. לכן הזיגזג במפה.
בלג ל-7 היה קשה לתקוף את התחנה. ירדתי במדרון עד שהגעתי לקנודה בה יכולתי לראות את צומת השבילים מצפון ואז תקפתי.
בלג ל-8 תכננתי את הלג יחסית מהר. הביצוע היה פחות מהיר. בחרתי לרוץ על השביל ואז לחתוך קצת את ההר. למורת שהיה אפשר לא לצבור קווי גובה ולרוץ מצפון להר ולצאת אל השביל שתוחם את היער, אבל משום מה לא ראיתי את האפשרות הזאת בזמנו.
בלג לתחנה 10 האתגר הכי גדול היה לעבור את המצוק שנראה כמו שביל. לאחר מכן התחנה די ברורה.
בלג ל-11 רצתי על השביל המזרחי וזה אפשר לי לראות את התחנה בקלות מהשביל.
בלג ל-12 רצתי על סינגל לא מסומן וכשהוא התחיל לעלות, ירדתי ממנו, אבל ההתקדמות לאורך המדרות הייתה קשה. קרחת היער עם העץ הייתה ממש בולטת.
בלג ל-13 אחרי הצומת התחלתי לעלות ותכננתי ללכת על גבול היער עד לקרחת עם התחנה. מאוד הופתעתי לראות את התחנה מוקדם ממה שתכננתי.
בלג ל-14 תקפתי את התחנה מהצומת. הגעתי לאבנים הבולטות ואז לשלוחה. אבל תחנה לא הייתה שם. התחלתי להטיל ספק ביכולות הניווט שלי. ואז ראיתי נווט של המסלול שלי עובר אותי ממערב למזרח לכיוון התחנה 15. החלטתי לחקור מאיפה הוא הגיע ואכן מצאתי את התחנה שלא במקומה למרגלות השלוחה.
בלג ל-15 רצתי דרך יער האקליפטוסים ומשם על קו הגובה עד לגבול ברור של יער.
כדי להגיע ל-16 במהירות, עליתי לשביל ורצתי עד למצבה. משם עליתי אל השביל ועד לעץ.
את 17 בחרתי לתקוף דרך היער, כי כך היו הכי מעט קווי גובה. היה קל להבחין בתחנה, כי היא הייתה על גבול היער.
בלג ל18 היו שתי אופציות. לרוץ בעקיפה דרך השביל מבלי לאבד גובה או לחתוך. החלטתי לחתוך. עקפתי את הגדר מדרום ואז גדר אחרת מצפון ועליתי את התחנה.
בלג ל19 בחרתי לא לראוץ דרך היער כמו שעשו הרבה נווטים, אלא בחרתי בשביל הדרומי ואז חתכתי אל היער.
את תחנה 20 תקפתי דרך המצבה.
מסקנות:
לא להסתמך על מיקומן של תחנות המים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה