יום ראשון, 18 באוקטובר 2015

Tel hadid 17.10.15

רושם כללי:
סוף-סוף ליגה. האמת, התחשק לי לקפץ מרוב שמחה כשהגענו לשטח הכינוס. אבל אני אדם מאופק ולכן החלטתי להוצא את ההתרגשות ע"י חימום. אחרי זמן מה כבר העירו לי שאני אתעייף לפני שהמסלול יתחיל, אז הפסקתי.
זינקתי לפני תשע כדי להפסיק לפני שהשמש עולה וביחד איתה החום. המסלול היה מאתגר גם מבחינה ניווטית וגם מבחינת הכושר (היה נדמה לי שיש הרבה עליות). זה היה רחוק מלהיות הניווט האידיאלי שלי וחשבתי שעשיתי יותר מדי טעויות. ב-LC ראיתי שהוכתרתי בתור "השעון השוויצרי" של המסלול שלי (מסתבר שלאחרים היו יותר טעויות ממני).

הטעויות שלי:
בלג לתחנה 3 עשיתי את הטעות הראשונה. התכנון היה ליפול אל השביל, ושם להתאפס ולרדת צפונה בואדי. הבעיה התעוררה כשירדתי אל השביל וראיתי שבילים. החלטתי שאלה השבילים שלי והתחלתי לרדת. כשעברתי את המצוק, התחלתי לחשוד שמשהו פה לא בסדר ואז שמתי לב שאני בכלל אל בואדי. מסתבר שירדתי עם סינגלים לא מסומנים. בלית ברירה תיקנתי ועברתי את הואדי, מנסה תוך כדי להבין איפה בדיוק אני בתוך הואדי. הסתכנתי והמשכתי קדימה בלי נקודת תקיפה ברורה. איך הגעתי לתחנה לא ברור.
התכנון של הלג ל-6 יהיה מעולה וגם הביצוע שלו לא רע. אחרי 12:30 דקות הייתי אמורה ליפול על התחנה. רק שאחרי שעברתי את המשטח הסלעי ואת קרחת היער, לא נפלתי בול על התחנה. התכנון היה להגיע למצוק וללכת לאורכו דרומה עד שיגמר ושם אמור להיות בור. רק שלא שמתי לב שקו גובה חום ממשיך את קו המצוק ובשטח קשה לראות את ההבדל ביניהם. את הבור פספסתי בקצת והסתכלתי דרומה, הלכתי עם קו הגובה החום במחשבה שזה המצוק. קלטתי את קרחת היער הדרומית מרחוק. עשיתי סיבוב, כמעט הגעתי למצוק הגדול מצפון, אבל אז כבר ראיתי את התחנה (לגמרי בבמקרה). הפסד של שתי דקות.
בלג ל-7 בהתחלה הייתי מסוחררת מכל הסיבובים שעשיתי ב-6 ויצאתי לכיוון הלא נכון. תיקני כשראיתי את השביל. הטעות הייתה שלא הייתה נקודת תקיפה ברורה. אחרי שעקפתי את היער הסבוך, הייתי אמורה להמשיך לעקוף אותו עד שהייתי רואה את הסבך הקטן בכיוון התחנה ומשם לתקוף. אבל כבר הייתי עייפה ולכן לא שמתי לב לסבך הקטן והחלטתי לתקוף מהשביל. את השביל לא מצאתי... אבל ראיתי את שלו פלדמן לוקח את התחנה והוא הציל לי את הלג.
הלג לתחנה 8 לא היה ממש מתוכנן. רצתי בלי לספור צעדים ובלי לקחת אזימוט. ראיתי מרחוק את העיכול של השביל הגדול הדרומי ולכן פניתי מזרחה. הגעתי למצוק. עמדתי מעליו, אבל המוח כבר לא קלט שצריך פשוט לרדת ולחפש את התחנה מלמטה. התחלתי להסתובב על המצוק עד שראיתי מיהו לוקח את התחנה.
בלג ל-11 עשיתי טעות של עייפים. לא לקחתי כיוון ולכן סטיתי. רק שהגעתי לקצה התעלה והקקטוסים, הסתכלתי במפה ומצאתי את עצמי בקלות (רק אחרי שסיימתי את המסלול ועשיתי ניתוח ציר, הבנתי כמה סטיתי. תוך כדי המסלול בכלל לא שמתי לב). עברתי דרך שני ברורות בקיפה ולקחתי אזימוט, הלכתי יופי עד שהחלטתי לסטות מזרחה (למה? אין לי מושג). אחרי סיבוב בשטח לא נכון הלכתי לקחת את התחנה.
בלג ל-15 לקחתי אזימוט אבל היה לי גילץ' בגלל הסבך הדרומי בקרחת היער. משום מה חשבתי שזה הסבך הצפוני שליד המצוק, אבל תיקנתי (אגב, באזור הסבך הדרומי הסתובבו נווטים והתלוננו שהחביאו את התחנה 100. טוב, אם אתם 100 מטר מהתחנה, איך תמצוא אותה?) :)

בחירות ציר:
בלג לתחנה 1 החלטתי ללכת בזהירות (כמו תמיד). ירדתי דרך השביל עד קצה קרחת היער ותקפתי משם.
בלג לתחנה 2 חזרתי אחורה ולקחתי אזימוט מהמצבה.
בלג לתחנה 4 (אחרי הטעות ב-3 החלטתי ללכת על בטוח ועליתי לשביל. למרות המחיר של העלייה ההתקדמות בו מהירה ונקודת תקיפה ברורה. כמעט ועברתי את פנייה (לא רגילה לקנה מידה 7,500), אבל תפשתי את עצמי בזמן והתחלתי לרדת על לקו המצוקים, שם כבר ראיתי את הבור.
בלג ל-5 ירדתי עד לשביל והמשכתי לאורכו צפונה עד שראיתי את הפתח בסבך (עם הסלע) מצד מערב. משם פניתי מזרחה אל התחנה ולמזלי היה שם מישהו שלקח אותה, אחרת יכולתי לפספס אותי במטר מבלי לשים לב.
בלג לתחנה 9 דווקא כן לקחתי אזימוט אחרי ששתיתי מים. קראתי את השטח הפתוח ואת המצוק עליו ואז כבר ראיתי את הסבך מרחוק.
בלג ל-10 בגלל העייפות לא הלכתי אל השביל. מה הטעם לעשות עיקוף אם אני במילא לא יכולה לרוץ. אז נחתי תוך כדי עלייה ואז כשיצאתי לשביל כבר רצתי. הגעתי בסינגל הלא מסומן כמעט עד למשטחי הסלע ושם חתכתי. ראיתי את התחנה מרחוק.
בלג ל-13 עליתי אל השביל. חשבתי שאני יותר צפונה ולקחתי אזימוט לסבך. כשנכנסתי ליער והגעתי למצוקים, הבנתי את הטעות ותיקנתי אל הסבך. הלכתי לאורכו ואז לאורך האבנים. התחלתי לחפש את התחנה מוקדם יותר ממה שצריך (ספירת צעדים, כמה פעמים אני צריכה להזכיר לעצמי להתחיל להשתמש בה). המשכתי עוד קצת והקחתי את התחנה.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה