רושם כללי:
ניווט ליגה שאורגן ע"י הסטודנים מהטכניון (כולל אותי - בעמדת חולקת הכרטיסים). היה לחץ בכינוס, כי היו הרבה אנשים שלא נרשמו מראש בגלל החשש הגדול לגשם ולביטול האירוע. בהתחשב בזה שיש לנו במועדון בסביביבות עשרים אנשים, לדעתי התמודדנו יפה עם העומס.
בחירת ציר:
בלג לתחנה 8 החלטתי ללכת מתתחנת המים עד לתחנה מבלי לאבד גובה. נראה לי זאת אחת ההחלטות הטובות היחידות שהיו לי בניווט הנורא הזה.
הטעויות שלי:
איבדתי את הצפון לקראת התחנה 4. משום מה לא הצלחתי לאפס את עצמי בכל הגומות האלה ועד לתחנה עקבתי אחרי נווטת מוכרת שהסיחה את דעתי עם שיחה. הטעות הכי גדולה הייתה בכך שאחרי לקיחת התחנה לא הצפנתי את המפה. לכן במקום לרוץ דרומה ולפנות בצומת של צחנת המים, יצאתי לשלביל המערבי ולא הלחתי למצוא את עמי. בכוח התאמתי את השטח למפה והתחלתי לרוץ בכיוון שנראה הכי נחמד (טעות של מתחילים). אחרי סיבוב מטורף בשביל סביב ההר נתקלתי בחבר מהנבחרת שלי שעזר לי למקם את עצמי על המפה. עכשיו אני לא מבינה למה החלטתי לרדת מהשביל. אולי זה היה המחסור של החמצן במוח ולאולי חשבתי שהתחנה שלי היא 6 ולא 5. בכל מקרה, איכשהו הצלחתי להגיע לתחנה 5 בלי להתבלבל.
הלג לתחנה 8 היה קשה. אחרי הלג הארול מדי שעשיתי לעצמי לתחנה 5 ואחרי העליה הארוכה לתחנה 7 כבר הייי עייפה. כשיצאתי אל השביל, הוא כמעט וסחב אותי איתו, אבל הפעם השכלתי להצפין את המפה ולשנות את הכיוון שלי לדרום-מזרח.
הלג לתחנה 9 היה עם נקודת תקיפה גרועה. או העדר נקודת תקיפה, אבל זה לא מה שמנע ממני להגיע לתחנה. פשוט לא הצלחתי לקרוא את השיטח ועברתי מטרל יד התחנה מבלי להבחין בה. לכן כשהרגשתי שיצאתי מהיער (ובשל כך עברתי את התחנה) החלטי לחפש נקודת תקיפה. יצאתי אל השביל ותקפתי מהעיקול.
הלג לתחנה 11 סטיטי מהמסלול שקבעתי לעצמי ונפלתי על השביל. התאפסתי והמשכתי. אחרי שחציתי את הצברים במעבר שהיה ביניהם התקדמתי לכיוון התחנה דרך השטח החצי פתוח, אבל איכשהוא לא הגעתי אליה, כי זוג אבנים דומה משך את תשומת ליבי. אחרי שחקרתי אותם והבנתי שאלה לא האבנים שלי, הלכתי לתחנה שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה