רושם כללי:
אימון ביער הסוללים על מפה חסרה. האמת, אני שונאת את סוג האימון הזה ואפילו אין לי מושג למה. הוא דווקא הולך לי לא רע, אבל אני מגרישה שהכלי העיקרי שבו אני משתמשת הוא החוש השישי ולא הידע שרכשתי במהלך השנים.
הניווט:
לתחנה הראשונה החלטתי לקחת אזימוט. קל לראות שאחרי מאה חמישים מטר כבר סטיתי מהמסלול (כנראה בגלל בלעים הקרקע הלא אחידה). כאשר נגמרו הצעדים (אותם בחרתי לספור לשם שינוי), הבנתי שעכשיו אין לי כ"כ מה לעשות פרט לחיפוש הסלע באופן מטומטם. הבחנתי במשפחה העומדת בקרבת תחנה. החלטתי לנסות את מזלי ולהפתעתי זאת הייתה התחנה שלי.
תחנה 2 הייתה אכזרית מהסיבה שהשטח הלבן של המפה מסתיר ואדי. כלומר, ירדי מתחנה 1 ועליתי לתחנה 2. התבייטתי על השטח הפתוח וממנו עליתי אל הסבך.
תחנה 3 הייה קשה בעיקר בגלל שזנחתי את ספירת הצעדים ולכן ניתן לראות על הציר שלי לולאה באמצע המסלול לכיוון 3. מצאתי אותה רק במזל.
תחנה 4 הייה קשה. התמקדתי על פיצול השבילים שמציץ מהשטח הלבן. הלכתי על השביל עד לסבך ופניתי, מקווה לראות את התחנה. לא ראיתי אותה. ואז התחילו הסיבובים. ניסיתי לתקוף את התחנה מאותו המקום, אבל שוב לא מצאתי אותה. לא ידעתי מה לעשות עד שפגשתי את רות (שלקחה מפה ללא שטחים לבנים).
קשה להסביר איך ניווטתי את דרכי לכיוון התחנה 5. החלטי ללכת ללא איבוד גובה ולנסות ליפול על השטח הפתוח הארוך שמוביל מיד אל התחנה. זה מה שקרה, למרות שאין לי מושג איך.
תחנה 6 גם הייתה סוג של תעלומה. לקחתי אזימוט וכיוויתי ליפול על השטח הפתוח שמהפינה שלו, תקיפת התחנה תהיה משחק ילדים.
לתחנה 7 החלטתי ללכת לאורך הסבך ובסופו לקחת אזימוט. רק שבשטח לא ממש ברור איפה הסבך הזה נגמר, לכן סטיתי עד שהגעתי לירידה ושם קראתי את השטח הפתוח.
תחנה 8 לא הלכה משהו. למרות שספרתי צעדים, התחלתי לחפש אותה הרבה קודם. לכן החלטי לוותר וליפול לשביל. שם ירדתי עד לצוקים שהיו לשני צדדיו ותקפתי את התחנה.
לקראת תחנה 9 הייתי כבר עייפה ולא ממש התאמצתי. הלכתי לאורך כו המתח עד שבערך נפלתי בקרבת העמוד שלו. העיה שם הייתה בכך שהשטח כולו היה סלעי ולמצוא שם את הסלע המתאים במקרה, פשוט בלתי אפשרי.
אחרי 9, דידיתי צפונה, מתפללת תוך כדי שהסיוט הזה יגמר כבר. אני אוהבת ניווט, אבל לא כשמוחקים לי את רוב המפה ומצפים ממני לגשש על עוור.
בכל מקרה, אני חושבת שעמדתי במשימה בגבורה (:
לתחנה הראשונה החלטתי לקחת אזימוט. קל לראות שאחרי מאה חמישים מטר כבר סטיתי מהמסלול (כנראה בגלל בלעים הקרקע הלא אחידה). כאשר נגמרו הצעדים (אותם בחרתי לספור לשם שינוי), הבנתי שעכשיו אין לי כ"כ מה לעשות פרט לחיפוש הסלע באופן מטומטם. הבחנתי במשפחה העומדת בקרבת תחנה. החלטתי לנסות את מזלי ולהפתעתי זאת הייתה התחנה שלי.
תחנה 2 הייתה אכזרית מהסיבה שהשטח הלבן של המפה מסתיר ואדי. כלומר, ירדי מתחנה 1 ועליתי לתחנה 2. התבייטתי על השטח הפתוח וממנו עליתי אל הסבך.
תחנה 3 הייה קשה בעיקר בגלל שזנחתי את ספירת הצעדים ולכן ניתן לראות על הציר שלי לולאה באמצע המסלול לכיוון 3. מצאתי אותה רק במזל.
תחנה 4 הייה קשה. התמקדתי על פיצול השבילים שמציץ מהשטח הלבן. הלכתי על השביל עד לסבך ופניתי, מקווה לראות את התחנה. לא ראיתי אותה. ואז התחילו הסיבובים. ניסיתי לתקוף את התחנה מאותו המקום, אבל שוב לא מצאתי אותה. לא ידעתי מה לעשות עד שפגשתי את רות (שלקחה מפה ללא שטחים לבנים).
קשה להסביר איך ניווטתי את דרכי לכיוון התחנה 5. החלטי ללכת ללא איבוד גובה ולנסות ליפול על השטח הפתוח הארוך שמוביל מיד אל התחנה. זה מה שקרה, למרות שאין לי מושג איך.
תחנה 6 גם הייתה סוג של תעלומה. לקחתי אזימוט וכיוויתי ליפול על השטח הפתוח שמהפינה שלו, תקיפת התחנה תהיה משחק ילדים.
לתחנה 7 החלטתי ללכת לאורך הסבך ובסופו לקחת אזימוט. רק שבשטח לא ממש ברור איפה הסבך הזה נגמר, לכן סטיתי עד שהגעתי לירידה ושם קראתי את השטח הפתוח.
תחנה 8 לא הלכה משהו. למרות שספרתי צעדים, התחלתי לחפש אותה הרבה קודם. לכן החלטי לוותר וליפול לשביל. שם ירדתי עד לצוקים שהיו לשני צדדיו ותקפתי את התחנה.
לקראת תחנה 9 הייתי כבר עייפה ולא ממש התאמצתי. הלכתי לאורך כו המתח עד שבערך נפלתי בקרבת העמוד שלו. העיה שם הייתה בכך שהשטח כולו היה סלעי ולמצוא שם את הסלע המתאים במקרה, פשוט בלתי אפשרי.
אחרי 9, דידיתי צפונה, מתפללת תוך כדי שהסיוט הזה יגמר כבר. אני אוהבת ניווט, אבל לא כשמוחקים לי את רוב המפה ומצפים ממני לגשש על עוור.
בכל מקרה, אני חושבת שעמדתי במשימה בגבורה (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה