רושם כללי:
אני מתחילה לחבב את התחרות של אולטרה עז. זאת רק הפעם השנייה שאני משתתפת בה וזה כיף.
המטרה היא לפספס בכוונה 3 תחנות לא רצופות.
כמובן שלכל אחד יש את השיקולים שלו לדילוג על תחנות. מרחק, קווי גובה, קושי בתקיפת התחנה. כל הדברים האלה יכולים להוות שיקול.
אני משתדלת לתכנן את התחנות שאני רוצה לדלג עליהן כבר בתחילת המסלול. כלומר, לתכנן את כל המסלות מראש. לכן כבר על ההתחלה דילגתי על התחנה ה-1(בגלל המרחק). לפי התכנון דילגתי גם על 4 מאותה הסיבה. בהמשך התכנון הפך להיות קשה. במשך כל המסלול התלבטתי בין התחנות 11 ו-12 בגלל קווי גובה שיש ביניהן. בסוף כנראה בחרתי בתחנה הלא נכונה. 11 קשה לתקיפה, אבל בזה היה לי מזל. במה שלא היה לי מזל, זה הלג שאחרי. לא הצלחתי למצוא מקום בשביל לרדת אל השביל הצפוני בגבול המפה כפי שרציתי, איבדתי את עצמי ובסוף גם לא התלחתי לתקוף את 13 כמו שצריך.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה 2 לאורך קו הגובה. הדבר החשוב היה לצאת מהשביל בגובה הנכון מלכתחילה. בזה עזרה הפנייה בשביל.
הלג ל-5 היה ברובו על שבילים. התקיפה של התחנה היתה יכולה יהיות קשה, אבל היו מספיק נווטים בשטח
תחנה 7 היא עץ על כיפה. יותר קל מזה?
בלג ל-9 אזימוט מקצה השביל עם התאפסות במצוקים בדרך כדי לוודא שאני אכן שומרת על הכיוון הנכון.
בלג ל-10 יצאתי לכיוון הלא נכון, אבל התאפסתי כשראיתי צומת שבילים לפני.
תחנה 11 תקיפה לפני הפנייה של השביל.
בלג ל13 הליכה על קו גובה עד ליציאה אל השביל. ירדתי מהשביל מוקדם מדי. עברתי מעל לתחנה, אבל קצה היער עצר אותי. הלכתי על קו המצוקים והסלעים ותקפתי מלמטהץ
בלג ל-16 הייתי כבר מאוד עייפה. וחציתי שדה עם עשבייה בגובה החזה. לכן הסתייה.
מסקנות:
יותר כושר.
לתכנן יותר טוב את המסלול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה