רושם כללי:
ניווט שטח האחרון לעונה. ולמרות הזינוק המוקדם, הניווט הזה עדיין היה מאוחר מדי לעונה. העכבישים כבר פרשו את הרשתות שלהם והקוצים צמחו לגובה של בנאדם ולא היה כיף לרוץ דרכם. החום החל כבר לראת שבע בבוקר. והמסלול הארוך לא תרום.
גם אני לא הייתי היעילה ביותר. כנראה סוף העונה עלה לראש וחשבתי שיהיה ניווט קליל. אז זהו שממש לא.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה 1 בחרתי בצד המערבי ורצתי על השביל. הבעיה הייתה שלא הצלחתי לזהות את הפנייה בשביל (שלא לדבר על הצמחייה בשדה מדרום). אני לא סופרת צעדים ולא רגילה למפות של 1:15,000, לכן התחלתי לחפש את התחנה הרבה יותר מוקדם מהרצוי. אחרי סיבוב בשטח הבנתי שאני במקום הלא נכון ולכן חזרתי לשביל והמשכתי עד לפינה הנכונה. משם מתקפתי, אבל הגעתי לעץ הבודד שסומן כיער לבן. הסימון הזה תמיד עצבן אותי.
בדרך ללג 2 עשיתי עוד טעות מצערת. לקחתי אזימוט והגעתי בול לתחנה, אבל לא ראיתי אותה מהמקום שעמדתי וחשבתי שאני במקום הלא נכון. ואז התחיל השיטות, חסר הטעם בשטח. אחרי שהתאפסתי על הוואדי, רצתי לכיוון השביל המזרחי וממנו תקפתי את התחנה.
בלג ל-3 לא הייתה בחירת ציר קלה. או לרוץ מסביב מצפון ומדרום (עיקוף גדול). או להתקדם דרך השטח, שהסבכים שבו והעלייה האטו אותי. ובכל זאת בחרתי ללכת ישר, כי אחרי שתי הטעויות הגדולות בהתחלה לא נשארו לי כוחות לרוץ.
בלג ל-10 בחרתי בציר לא אופטימאלי. היה עדיף לרוץ מדרום על הסינגל.
בלג ל-11 שתי בחירות הציר נראות שקולות, לכן בחרתי באחת מהן.
בלג ל-13 בחרתי לרוץ ממזרח על שבילים מכמה סיבות. השטח המגעיל כבר נמאס עלי, לא רציתי לעלות יותר, זה היה הציר הפשוט שלא צריך להתאמץ לקרוא הרבה צמתים ולהשתדל לא ללכת לאיבוד ברשת שלהם.
בלג ל-14 הייתי כבר עייפה, ועדיין כשיצאתי לשביל הלא נכון אחרי הוואדי, די מהר הבנתי שהמצפן מצביעה לכיוון הלא נכון. חתכתי דר השטח לכיוון הנכון ויצאתי גבוה מדי לשביל אחר, אבל כבר ידעתי איפה אני ופשוט ירדתי צפונה אל התחנה.
בלג ל-15 אני מאשימה את העייפות בתקיפה הגרועה של התחנה.
מסקנות:
לא להיכנס לשאננות.
לא לעשות ניווטי יער כ"כ קרוב לקיץ.
לא לאבד אחיזה עם השטח (תחנה 1, 2).
לא לאד ריכוז אפילו כשעייפים (תחנה 14 ו-15).
ניווט שטח האחרון לעונה. ולמרות הזינוק המוקדם, הניווט הזה עדיין היה מאוחר מדי לעונה. העכבישים כבר פרשו את הרשתות שלהם והקוצים צמחו לגובה של בנאדם ולא היה כיף לרוץ דרכם. החום החל כבר לראת שבע בבוקר. והמסלול הארוך לא תרום.
גם אני לא הייתי היעילה ביותר. כנראה סוף העונה עלה לראש וחשבתי שיהיה ניווט קליל. אז זהו שממש לא.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה 1 בחרתי בצד המערבי ורצתי על השביל. הבעיה הייתה שלא הצלחתי לזהות את הפנייה בשביל (שלא לדבר על הצמחייה בשדה מדרום). אני לא סופרת צעדים ולא רגילה למפות של 1:15,000, לכן התחלתי לחפש את התחנה הרבה יותר מוקדם מהרצוי. אחרי סיבוב בשטח הבנתי שאני במקום הלא נכון ולכן חזרתי לשביל והמשכתי עד לפינה הנכונה. משם מתקפתי, אבל הגעתי לעץ הבודד שסומן כיער לבן. הסימון הזה תמיד עצבן אותי.
בדרך ללג 2 עשיתי עוד טעות מצערת. לקחתי אזימוט והגעתי בול לתחנה, אבל לא ראיתי אותה מהמקום שעמדתי וחשבתי שאני במקום הלא נכון. ואז התחיל השיטות, חסר הטעם בשטח. אחרי שהתאפסתי על הוואדי, רצתי לכיוון השביל המזרחי וממנו תקפתי את התחנה.
בלג ל-3 לא הייתה בחירת ציר קלה. או לרוץ מסביב מצפון ומדרום (עיקוף גדול). או להתקדם דרך השטח, שהסבכים שבו והעלייה האטו אותי. ובכל זאת בחרתי ללכת ישר, כי אחרי שתי הטעויות הגדולות בהתחלה לא נשארו לי כוחות לרוץ.
בלג ל-10 בחרתי בציר לא אופטימאלי. היה עדיף לרוץ מדרום על הסינגל.
בלג ל-11 שתי בחירות הציר נראות שקולות, לכן בחרתי באחת מהן.
בלג ל-13 בחרתי לרוץ ממזרח על שבילים מכמה סיבות. השטח המגעיל כבר נמאס עלי, לא רציתי לעלות יותר, זה היה הציר הפשוט שלא צריך להתאמץ לקרוא הרבה צמתים ולהשתדל לא ללכת לאיבוד ברשת שלהם.
בלג ל-14 הייתי כבר עייפה, ועדיין כשיצאתי לשביל הלא נכון אחרי הוואדי, די מהר הבנתי שהמצפן מצביעה לכיוון הלא נכון. חתכתי דר השטח לכיוון הנכון ויצאתי גבוה מדי לשביל אחר, אבל כבר ידעתי איפה אני ופשוט ירדתי צפונה אל התחנה.
בלג ל-15 אני מאשימה את העייפות בתקיפה הגרועה של התחנה.
מסקנות:
לא להיכנס לשאננות.
לא לעשות ניווטי יער כ"כ קרוב לקיץ.
לא לאבד אחיזה עם השטח (תחנה 1, 2).
לא לאד ריכוז אפילו כשעייפים (תחנה 14 ו-15).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה