רושם כללי:
אין כמו העיר העתיקה בשביל לנווט. הסמטאות הצרות והמתפתלות מכניסות אותך למצב של סחרחורת קלה כשאתה רץ בהן במהירות. הריכוז הגבוה הנדרש לאורך כל המסלול כדי לא לפספס את הפנייה הנכונה ולבזבז זמן יקר. וכמובן קריאת המפה המהירה והמדויקת שיש בה צורך כדי לבחור את הנתיב האופטימאלי. כל אלה מוציאים ממך אתה הנווט שבך.
לא משנה כמה אנשים יגידו שספרינט זה לא הניווט האמיתי, אני עדיין דוגלת בגישה שספרינט אמיתי הוא הניווט.
הבעה היחידה עם ספרינט בסמטאות, זה שה-GPS לא כ"כ תופש אותך ואחרי זה קשה לנתח את המסלול. עשיתי את המקסימום כדי להשוות למסלול שלי צורה הולמת.
ניתוח ציר:
בלג לתחנה ה-2 בחרתי לרוץ ממערב (רק כי היה צריך לבחור צד מהר).
תחנה 3 היא תחנה טריקית כי המסלול אליה לא טריוויאלי והמתכנן של המסלול בטח תפש הרבה נווטים בלג הזה. אני הושבת שהתמודדתי עם הלג הזה בגבורה.
בלג לתחנה 7 הזה בלבול, כי השער שמצוייר במפה היה סגור. לכן עשיתי את העיקוף דרך הזינוק. לאחר מכן שוב כמעט נפלתי בפח ורצתי מזרחה, אבל נווטים שכבר היו שם ולא מצאו מעבר הזהירו אותי וחזרתי על עקבותיי ל-8.
הלג ל-8 אחרי הבעיות עם 7 נראה די מיותר. הנוף אולי יפה משובר הגלים שרצים עליו, אבל האם יש בו טעם לנווטים תחרותיים?
הלג ל-9 היה מאתגר מאוד. פרט לזה שהוא היה ארוך מאוד, היו גם מספר צירים שאותם היה אפשר לבחור והרבה אנשים שלא קוראים תיאור תחנות חשבו שהתחנה על החומה מהצד השני. בחרתי לרוץ מהצד המזרחי, כי הוא הכי קצר. בנוסף השתמשתי בחלק מהרחובות שרצתי בהם כבר וזה חסך לי זמן. וכמובן בחרתי בנתיב הכי פשוט, כדי להתעכב פחות על קריאת המפה.
מסקנות:
תכנון לגים מראש חוסך זמן.
בחירת צירים פשוטים במקומות מורכבים חוסך זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה