רושם כללי:
הפעם הייתה אפשרות של מפה ללא שבילים. לא הרגשתי שאני ברמה המספקת בשביל לאתגר את עצמי. לכן בחרתי בשבילים. וטוב שכך. הגעתי ממש כמה דקות לפני שעת גג.
הזינוקים היו מוקדמים ולכן מזג האוויר היה מעולה (קריר ונעים). זינקתי בשבע ארבעים ולמרות שהמסלול הלך לי טוב ואפילו רצתי בכל השבילים, עדיין הגעתי רק תשע דקות לפני זמן גג.
את המסלולים אהבתי. את זה שהמים היו ב"שד יודע איפה" פחות. למזלי לא רציתי לשלות לאורך כל המסלול, אבל אם כן הייתי רוצה, הייתי צריכה לעשות עיקוף מאוד גדול.
בנוסף, התחנה האחרונה (100), הייתה מוחבאת בצורה לא אופיינית. דבר נוסף לאו אופייני היה חוסר הסימון בין התחנה האחרונה לסיום. הדבר הביא לכן שהיו מספר אנשים שחיפשו את סיום כמעט שלוש דקות... קשה לי להגיד שזה אשמתם של המארגנים, כי בסה"כ צריך לקרוא מפה, ולשם שינוי תחנת הסיום הייתה במקום ועל פריט נוף בולט. אבל אם עושים ארגון שונה מהרגיל, רצוי להזהיר את הנווטים מראש.
הטעויות שלי:
בלג לתחנה 2 עשיתי טעות שבחרתי לרוץ עד העיקול בשביל ורק אז לרדת לחפש את התחנה. הייתי צריכה לרדת כבר בסוף השטח הפתוח.
בלג ל-13 לא תכננתי את היציאה שלי מ-12 לכן העיקוף המוזר. בעקרון ירדתי בדיוק איפה שרציתי לרדת ותקפתי את התחנה מסוף שטח פתוח וסבך.
ל-17 לא ציפיתי שהירידה במתלול אפר תהיה כ"כ מפחידה. תקפתי את מאה מהמבנים, אבל עדיין איכשהו הצלחתי ללכת הצידה.
בחירות ציר:
בלג ל-3 בחרתי את השביל למרות שהוא הנתיב הארוך יותר. היתרון שלו בכך שאין איבוד וצבירה של קווי גובה ואין מאבק עם הסבך.
בלג ל-4 ריצה לאורך גבול היער ואז על קו הגובה לקרחת היער.
ב-5 בכוונה ירדתי מימין לתחנה כדי להגיע ישר לשביל ואז לפנות שמאלה.
בלג ל-8 בחרתי לרוץ על שבילים ולעשות טיפוס הדרגתי. יכולתי לבחור נתיב של ריצה בשביל הצפוני ולעלות על קו המתח. שם הנתיב קצר יותר, אבל העלייה רצופה ולכן מתישה יותר.
לתחנה 10 בחרתי לרוץ בזהירות. כי השדות האלה נראו לי כמו מבוך. רצתי על השביל דרומה. מפיתי מערבה בשטח הפתוח ואז שוב דרומה בשטח הפתוח.
ב-11 ספרתי בזהירות את מספר החלפות תאי השטח.
בלג ל-15 התחתי לרדת מוקדם, כי השביל התחיל לעלות למעלה. ירדתי עד לקו גובה מתאים והמשכתי לאורכו עד לתחנה (שהייתה מוחבאת מאחורי איזה עץ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה