רושם כללי:
התחרות הראשונה בליגה תמיד מרגשת. כל הנווטים מתאספים ומחליפים חוויות שעברו בקיץ (שלא בהכרח קשורות לניווט), פטגשים חברים, עושים תחזיות לעונה (מי עבר קטגוריה ומי נכנס לכושר).
כבר מזמן אשנים שאלו אותי למה אני רצה את המסלול הקצר+. לא ממש רציתי לפרט בפני כולם שהיו לי פציעות ולא יכולתי לערוך אימונים סדירים וארוכים. אבל השנה אני מרגישה חזקה יותר. הפציות שלי החלימו והחלטתי לעבור לקטגורייה D12B שהיא קטגוריה קשה יותר והנשים בה רצות את המסלול הבינוני.
משנים עברו זכרתי שהמסלול הביניני הוא באורך של 4.5-5 ק"מ. ידעתי שאני עדיין לא מסיפיק בכושר, אבל האמנתי שזאת תהייה המוטיבציה שלי להתאמן. כשראיתי את אורך המסלול שהולך להיות לי... נהיה לי רע. לא הייתי בטוחה שאוכל לעמוד בזה. חשבתי שלעבור ממסלולים של 3.5 ק"מ למסלול של 6, זאת קפיצת מדרגה שיכולה להרוג אותי. הסתבר שלא. המסלול אומנם היה קשה (כמו בכל תחרות ליגה) והרגשתי את המחסור בכושר, אבל הצלחתי לעבור אותו בזמן סביר. אולי הסיבה לכך הייתה שאסרתי לעצמי לעשות טעויות. כי גם ככה המסלול ארוך, אז כל טעות תאריך לי אותו עוד יותר.
בחירות ציר:
הלג לתחנה 9 יכולתי ללכת ישר יותר ולעבר בשטח הפתוח (וזה היה התכנון), אבל כשהתקרבתי לשורת הקקטוסים, לא ראיתי אפשרות לעבור ביניהם, לכן סטיתי מהמסלול המקורי.
הלג לתחנה 11 טעות בבחירת ציר. לא רציי לעות על ההר והחלטתי לעקוף אותו, אבל הסתבר לי שההתקדמות במיב שבחרתי הייתה מאוד איטית. בדיעבד אני מבינה שהייתי צריכה לשות אחד משני הדברים: או לסיים אל העלייה ולרוץ על השביל הגבוה, או לרדת מעט ולרוץ בשטח יותר נוח עד לשבליל הנמוך ולהמשיך עליו.
הטעויות שלי:
לתחנה 15 סטיתי מעט מכיוון ההתקדמות. אמנם לא רואים את זה בצורה מובהקת על המסלול, אבל הטעות הזאת יכלה לעלות לי ביוקר, אם לא הייתי מבחינה באנשים שעמדו ליד התחנה. אני מאשימה את העייפות בטעות הזאת, כי סה"כ, לקראת אותו הרגע עברתי תשעים אחוז מנמסלול ואני לא רגילה לתחרויות ארוכות כ"כ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה